ההיסטוריה של הקריאה בקפה

הקריאה בקפה נולדה במזרח התיכון, בעיקר באימפריה העות’מאנית של המאה ה־16.

הקפה לא היה רק משקה.

הוא היה מפגש.

זמן עצירה.

טקס.

וכשהכוס הייתה מתרוקנת, נשארו משקעים כהים - ועליהם החלה הנשמה לספר סיפור.

למה דווקא קפה

משקעים של קפה יוצרים צורות טבעיות, כמו עננים, כמו חלומות.

אין בהן שליטה.

אין בהן תכנון.

ולכן הן שיקוף ישיר של תת־המודע.

הקריאה בקפה לא נועדה לחזות עתיד בלבד, אלא לפתוח דיאלוג פנימי.

שפה של סמלים

עם השנים נולדה שפה שלמה:

ציפור - בשורה

לב - אהבה

סולם  התקדמות

נחש - אזהרה

בית - יציבות

גשר - מעבר

עין - השגחה

עץ - צמיחה

הקורא אינו רק מפרש. הוא מקשיב.

קריאה בקפה כנשית קדומה

בבתים רבים הייתה זו דווקא האישה

שהחזיקה את חכמת הקפה.

היא ידעה להקשיב.

לראות מעבר.

להרגיע.

לכוון.

הקריאה הייתה שיחה, לא גזירה.

בין גורל לבחירה

גם במסורת העתיקה ידעו:

הקפה לא מחליט.

הוא מצביע.

הוא מראה דפוסים, רגשות, בחירות אפשריות.

העתיד נשאר פתוח.

למה המסורת נשמרה

כי היא עוסקת במה שלא משתנה:

אהבה

פחד

תקווה

החלטות

שינויים

מסע חיים

היא לא נעלמה - היא רק שינתה לבוש.

הקפה כמרחב נשמה

קריאה בקפה היא רגע של עצירה.

של הקשבה.

של מראה פנימית.

והיא מזכירה לנו:

לפעמים התשובות כבר בפנים.

הקפה רק עוזר לנו לראות.