הקשבה שהיא נוכחות
יש הקשבה שמחכה לתור שלה לדבר.
ויש הקשבה שנשארת.
זהו מאמר על ההבדל שבין לשמוע לבין להיות נוכח, ועל הכוח המרפא שבנוכחות שקטה.

רובנו שומעים, מעטים מאיתנו מקשיבים.
כי תוך כדי שמיעה אנחנו:
חושבים מה נגיד
ממהרים להגיב
משווים
מתגוננים
מייעצים
שופטים
וכך - הנוכחות נעלמת.
הקשבה כמרחב בטוח
כשאדם מרגיש שמקשיבים לו באמת, הגוף שלו נרגע.
הקול מתרכך.
הנשימה מתעמקת.
הלב נפתח.
הקשבה עמוקה יוצרת:
ביטחון
ריפוי
חיבור
אמון
תחושת ערך
מהי נוכחות
נוכחות היא היכולת להיות בלי לתקן, בלי לייעץ, בלי למהר.
רק להיות.
זה אומר:
מבט רך
שתיקה שמכילה
נשימה משותפת
תשומת לב מלאה
קבלה
למה נוכחות מרפאה
כי היא אומרת:
אתה לא בעיה.
אתה לא לבד.
הרגש שלך מותר.
בלי מילים - נוכחות מחזירה ערך.
הקשבה גם לעצמנו
נוכחות לא נגמרת באחרים.
היא מתחילה בנו.
להקשיב לעצמנו זה:
לשים לב לגוף
לכבד גבולות
לתת מקום לרגש
לא למהר לפתור
לא לבטל תחושה
לתרגל נוכחות ביומיום
אפשר להתחיל בקטן:
לשבת רגע בשקט
להניח את הטלפון
להסתכל בעיניים
להאט תגובה
לנשום לפני מילה
כל רגע כזה בונה אמון.
הנוכחות כמתנה
הקשבה שהיא נוכחות היא מתנה שאינה דורשת דבר.
היא לא מבטיחה פתרון - אבל היא מבטיחה חיבור.
ולפעמים זה כל מה שנשמה צריכה.











