לבחור במקום לרצות

ריצוי לא נולד מרוע. הוא נולד מרצון להיות שייכים, אהובים, בטוחים.

רבים מאיתנו למדו ש:

אהבה מגיעה כשלא מפריעים

קבלה תלויה בהתאמה

שקט עדיף על אמת

לא נעים עדיף על לא

אחרים קודמים לעצמנו

וכך, לאט, הריצוי הופך להרגל.

הרגל שמרגיש בטוח - אבל גובה מחיר.

המחיר השקט של הריצוי

ריצוי מתמשך שוחק מבפנים.

הוא יוצר:

עייפות רגשית

כעס שלא מקבל קול

בלבול פנימי

תחושת ריק

אובדן רצון

מרחק מעצמנו

כל כן שנאמר בניגוד ללב משאיר סימן קטן.

ואוסף הסימנים - הופך לכאב.

ההבדל בין טוב לב לריצוי

טוב לב מגיע מבחירה.

ריצוי מגיע מפחד.

טוב לב:

שומר על גבולות

מאפשר הדדיות

מרגיש נכון גם אחרי

לא מבקש אישור

ריצוי:

מבטל את העצמי

מחפש שקט חיצוני

משאיר טעם מר

גובה מחיר פנימי

ההבדל עדין, אבל הגוף יודע אותו מיד.

הבחירה הראשונה היא פנימית

לבחור לא מתחיל בהחלטות גדולות. הוא מתחיל בהסכמה קטנה לעצמנו.

לשאול:

מה אני רוצה באמת

מה מרגיש לי נכון

מה הגוף אומר

איפה אני מתכווץ

איפה אני נושם

הבחירה האמיתית לא צועקת.

היא שקטה, יציבה, ומדויקת.

להציב גבול בלי להרגיש אשמה

גבול הוא לא דחייה. הוא הגדרה.

אפשר לומר:

זה לא מתאים לי

אני צריך זמן

אני בוחר אחרת

זה לא נכון לי עכשיו

בלי תירוצים. בלי התנצלות על קיום.

מי שמכבד אותנו - יכבד גם את הגבול.

ומי שלא - ממילא לא ראה אותנו באמת.

מה קורה כשמתחילים לבחור

בהתחלה יש פחד. אחריו בלבול. ואז הקלה.

כשמתחילים לבחור:

הנשימה מתרחבת

הגוף נרגע

הכעס פוחת

הבהירות גדלה

הקשרים מתחדדים

חלק נושרים.

חלק מתקרבים.

והלב - סוף־סוף בבית.

לבחור זו אהבה עמוקה

בחירה אינה אגואיזם.

היא אחריות.

אחריות לאמת.

ללב.

לגוף.

לחיים.

כשאנחנו בוחרים במקום לרצות - אנחנו מפסיקים לחיות על חשבון עצמנו.

ובמקום זה, אנחנו חיים מתוך כבוד, ומתוך אהבה שקטה לעצמנו.