שיעור שקיבלתי מאדם זר ברחוב

יש רגעים בחיים שנחרטים בזיכרון לא בגלל שהם גדולים או דרמטיים, אלא דווקא משום שהם קטנים, פשוטים ונוגעים בלב בלי הכנה מוקדמת. זה קרה לי ביום רגיל לגמרי, בלי סימנים מיוחדים בשמיים, בלי אירוע יוצא דופן. הייתי בדרכי הביתה, הראש שקוע במחשבות ובתוכניות, מנסה לסדר את סדר היום של המחר, ואז - אדם זר לגמרי שינה את כל נקודת המבט שלי בכמה שניות בלבד.

השמש כבר הייתה נמוכה, מציפה את הרחוב באור זהוב וחמים. אנשים מיהרו מכל עבר, כל אחד בענייניו. ליד מעבר חציה, עמד גבר מבוגר, שערו לבן, עיניו בורקות. הוא לא הסתכל בטלפון ולא היה שקוע במחשבות - הוא פשוט היה נוכח ברגע. כשעברתי לידו, שמעתי אותו אומר למישהי שישבה על ספסל: "אל תדאגי למה שאי אפשר לשנות - תאהבי את מה שיש". המילים היו שקטות, אבל הן חדרו עמוק. לא הרגשתי שהוא מדבר רק אליה. זה היה כאילו היקום בחר להשתמש בקולו כדי לומר את זה דווקא לי.

המשכתי ללכת, אבל המילים הדהדו בי. פתאום קלטתי כמה פעמים בחיים אני, ואנשים סביבי, מבזבזים אנרגיה על מה שכבר נגמר, על מה שאיבדנו או לא הצלחנו לשנות. אנחנו משחזרים סיטואציות, חושבים "מה היה קורה אם", ומפספסים את מה שנמצא מולנו עכשיו. אולי, חשבתי לעצמי, יש כאן הזמנה ללמוד לחיות אחרת - לא לוותר על חלומות, אבל גם לא להילחם מלחמות אבודות. לקבל את ההווה כמתנה, לא כאכזבה.

ככל שהיום התקדם, הבנתי שהשיעור הזה יכול לחול על כל תחום:
במערכות יחסים - כמה פעמים ניסינו לשנות אדם קרוב, במקום לאהוב אותו כמו שהוא?
בעבודה - כמה תסכול נוצר מרדיפה אחרי פרויקט שכבר לא רלוונטי, במקום לפנות מקום לרעיונות חדשים?
אפילו ברמה האישית - כמה אנרגיה אנחנו שורפים על חרטות, במקום להשקיע בצעד הבא?

הדבר המפתיע הוא שזה לא היה מסר של "להתפשר". להפך. זה היה מסר של חופש. כי ברגע שאתה מפסיק להיאחז בכוח במה שאיננו בשליטתך, מתפנה לך המון מקום לאנרגיה חדשה, לרעיונות חדשים, לאהבות חדשות.

התחלתי לתרגל את זה כבר באותו יום. חזרתי הביתה, והבחנתי בערימה של משימות שלא הצלחתי להשלים בשבוע האחרון. במקום להרגיש אשם, פשוט בחרתי את אלה שעדיין חשוב לי לעשות - ואת השאר שמתי בצד. עשיתי את אותו הדבר בשיחות עם חברים: הקשבתי, ולא ניסיתי לפתור להם בעיות שלא ביקשו שאפתור. התחושה הייתה משחררת.

יותר מזה - הבנתי שגם אני יכול להיות עבור אחרים "האדם הזר ברחוב". לא חייבים להכיר מישהו כדי להשפיע עליו. חיוך בזמן הנכון, מילה טובה בזמן הנכון, אפילו משפט שנאמר כבדרך אגב - כל אלה יכולים להפוך למסר שמישהו אחר ייקח איתו שנים קדימה. וכך, אולי בלי לדעת, נהפוך לקטע קטן בסיפור גדול יותר של מישהו אחר.

מאז, בכל פעם שאני יוצא לרחוב, אני משתדל להיות קצת יותר ער למה שקורה סביבי. אני שם לב למבטים, לשיחות צד, אפילו למחוות הפשוטות ביותר בין אנשים. כי לפעמים, השיעור החשוב ביותר מחכה לנו במקום שלא תכננו, מפי אדם שלא הכרנו, במילים שלא חיפשנו - אבל שהנשמה שלנו הייתה זקוקה להן.

השבוע הזה אני מזמין אותך לקחת איתך את השיעור הזה: אל תדאג למה שאינך יכול לשנות. תאהב את מה שיש, בכל מצב, גם אם הוא רחוק משלמות. כי ייתכן מאוד שהחיים עצמם הם המורה הכי טוב - ואם נהיה מוכנים להקשיב, נגלה שלפעמים די במשפט אחד ברחוב כדי לשנות הכול.