למצוא שקט בעולם רועש

יש רעש שנשמע באוזניים - מנוע מכונית, דברי אנשים, ויכוחים, צפצופים, חדשות.

ויש רעש שהוא פנימי יותר, עדין ועמוק יותר:

“אני צריך להספיק”

“אני חייב לענות”

“מה חושבים עליי?”

“הלכתי לאיבוד”

“אני לא מספיק…”

רעש חיצוני מפריע לשמיעה. רעש פנימי מפריע לנשמה.

לפעמים השקט שאנחנו מחפשים אינו היעדר צלילים - אלא היעדר מרדף.

המקום שבו השקט מתחיל

שקט אינו משהו שמוצאים - הוא משהו שמייצרים.

רגע אחד שבו אתה אומר: “עכשיו, במשך דקה אחת - אני לא מגיב לעולם.”

רגע אחד שבו המוח מוריד הילוך.

רגע אחד שבו הנשימה מתארכת.

ואז - השקט מתחיל להיות מורגש לא באוזניים, אלא בחזה.

לאט זה לא חולשה

החברה מעריצה מהירות:

לעשות מהר, לענות מהר, לנוע מהר, לחשוב מהר.

אבל לפעמים - המהירות מכסה על הפחד.

והאטה - היא דווקא התייצבות.

כשאנחנו מאטים:

המוח מתחיל להבדיל בין חשוב לדחוף

הלב מתחיל לדבר

הגוף מקבל סוף־סוף תשומת לב

ותחושת ההצפה יורדת

האטה אינה כניעה - היא נוכחות.

טכניקות קטנות של שקט

השקט לא חייב להיות ריטריט במדבר.

אפשר למצוא אותו ביומיום:

כמה שניות לפני שמגיבים

דקה של נשימה לפני פגישה

מקלחת שבה רק מרגישים את המים

הליכה בלי טלפון

כוס תה שנשתית בלי הסחות דעת

ישיבה ליד חלון

הקשבה לצליל סטטי - מזגן, רוח, מיים

אלה רגעים זעירים - אבל הם מייצרים מצבור של שקט.

השקט שנולד מלהפסיק להוכיח

חלק גדול מהרעש בעולם נובע מהפחד שלא מספיק אוהבים אותנו או שלא רואים אותנו או שלא מעריכים אותנו.

וכשאנחנו מפסיקים:

לרצות

להוכיח

להצדיק

להשוות

להתמודד עם ציפיות של אחרים

השקט מגיע. כי שקט מגיע כשאנחנו מפסיקים לנהל מלחמה פנימית.

להכיר את עצמנו מחדש דרך השקט

בשקט הזה - מתחילים לקרות דברים:

התחושות עולות

תשובות מגיעות

כוונות מתבהרות

רעיונות מתגבשים

והלב - יותר ברור.

אנחנו מגלים את עצמנו מחדש - לא דרך התגובות של אנשים אלינו אלא דרך נוכחות שלנו עם עצמנו.

השקט כבית פנימי

כשאנחנו מתיידדים עם השקט, הוא מפסיק להיות חריג - והופך להיות בית.

אנחנו כבר לא צריכים לברוח אליו - אנחנו יכולים לשאת אותו איתנו.

גם במקום רועש, גם בשיחה, גם ברחוב, גם בעומס, גם כשקורים דברים.

כי השקט האמיתי - הוא לא סביבנו.

הוא בתוכנו.

וזה גילוי ענק:

אי אפשר לקחת מאיתנו את השקט הפנימי - ברגע שהוא כבר חלק מאיתנו.