לראות את הצל באהבה
בכולנו יש צדדים שאיננו מראים לעולם - פחדים, חולשות, חרטות, קנאה, פגיעוּת.
הצל אינו האויב - הוא החלק שמחכה שיכירו בו מבלי לשפוט.
כשאנחנו לומדים לאהוב גם את המקומות החשוכים בתוכנו,
אנחנו מפסיקים להילחם בעצמנו - ומתחילים להירפא באמת.
הצל אינו דבר רע.
הוא אינו “תקלת ייצור”, אינו סטייה מדרך נכונה.
הצל הוא אוסף החלקים שלא קיבלו מקום:
רגשות שלא הורשינו להרגיש, תשוקות שהודחקו, פחדים שמביכים אותנו, חוסר ביטחון, זיכרונות שאינם נוחים, צדדים שאינם מתיישבים עם הדימוי העצמי
הצל הוא כמו ילד שנדחק לחדר צדדי בנפש - לא כי הוא רע, אלא כי לא ידעו איך להתייחס אליו.
הפחד מלפגוש את עצמנו
אנחנו רגילים לומר:
“אני חייב להיות חזק”
“אסור שיראו שחלש לי”
“לא מקובל לפחד”
“אסור לכעוס”
“אני צריך להיות מעל זה”
כך נוצרת הפרדה:
יש “אני שמותר”, ויש “אני שאסור”.
אנחנו לא מפחדים מהצל עצמו - אנחנו מפחדים מהמשפטים שנזרקים עלינו כשנראה אנושיים.
צל שלא מקבל מקום - נהיה צעקה שקטה
כאשר נדחקים רגשות אל הצל:
הכעס הופך למתיחות, הפחד הופך להימנעות, העצבות הופכת לאפאטיה, הקנאה הופכת לשיפוט, החוסר הופך לכעס עצמי
הצל לא נעלם. הוא פשוט מוצא דרכים עקיפות לדבר.
במקום להופיע כדמעה גלויה - הוא הופיע בכך שהלב נסגר.
לראות את הצל באהבה
זהו רגע של אומץ פנימי:
להביט בעצמנו - בלי ביקורת, בלי עליונות, בלי הקטנה.
להגיד:
“גם זה חלק ממני”
“גם זה מגיע לאור”
“גם זה ראוי לחמלה”
“גם בזה אני אנושי”
אהבה לצל אינה אומרת להצדיק כל התנהגות.
היא אומרת:
לפני התיקון - מגיע חיבוק.
איך לדבר עם הצל
אפשר ממש לנהל דיאלוג פנימי:
למה אתה כאן?
מה אתה מנסה להראות לי?
איזה צורך לא קיבל מענה?
איזה כאב לא טופל?
מה הפחד שאתה מסתיר מתחתיך?
הצל לא בא להעניש. הוא בא לבקש תשומת לב.
כשהוא מקבל אותה - הוא נרגע.
האנרגיה שמשתחררת
כשאנחנו לא צריכים יותר להסתיר חלקים מעצמנו - משתחררת אנרגיה עצומה.
היא לא הולכת להסתרה, לא להעמדת פנים, לא למגננות, לא לבניית חזות מלאכותית.
ניתן להשתמש בה: ליצירה, לאהבה, לנשימה, לחיים, לחיבור עם אחרים
כי כשאנחנו שלמים עם עצמנו - אנחנו שלמים גם בעולם.
אהבה שמקיפה את כל החלקים
אהבה עצמית אמיתית היא לא להתאהב בגרסה המושלמת שלנו.
היא היכולת לחבק גם את מה שלא מושלם.
לא לומר: “אני אקבל את עצמי כשאהיה טוב יותר.” אלא: “אני מקבל את עצמי עכשיו — כדי שיהיה לי כוח להשתנות.”
הצל אינו אויב. הוא שער.
דרכו אנחנו עוברים מתדמית - אל אמת, מעמידה - אל חמלה, מגינוי עצמי - אל הבנה.
וכשאנחנו רואים את הצל באהבה, אנחנו מתחילים לראות - גם את האור בצורה נקייה יותר.
מאמרים דומים
