למצוא את השקט הפנימי
השקט הפנימי אינו יעד חיצוני - הוא מצב תודעתי.
הוא לא נוצר כשסוף־סוף אין רעש בעולם, אלא כשאנחנו מפסיקים את המאבק הפנימי.
זהו מאמר על הדרך למצוא בתוכנו מקום שאיש לא יכול לקחת מאיתנו.
אנחנו רגילים לחשוב ששקט תלוי בסביבה: בית רגוע, שעה שקטה, טבע, מרחב.
אבל אז - באותם רגעים נדירים של שקט, פתאום מתגלה אמת אחרת:
גם כשאין רעש בחוץ - יש רעש בפנים.
המחשבות רצות, החששות קופצים, העבר מתערב, והעתיד דופק על הדלת.
השקט הפנימי מתחיל בדיוק שם - בין שתי נשימות.
המוח שלא נח
המוח שלנו אוהב פעילות: מחפש סכנות, מנתח, מנתב, מפקפק, מפרק.
כשהמוח פועל ללא הפסקה, השקט הפנימי נחסם.
אבל אנחנו לא חייבים להילחם במחשבות - אנחנו יכולים להתבונן בהן.
לא לומר: “תפסיק לחשוב.” אלא: “הנה מחשבה. אני שם לב אליה.”
כשההתבוננות מחליפה התנגדות - המחשבות מאבדות כוח.
השקט כתדר
יש אנשים שנוכחותם מרגיעה אותנו, בלי שהם אומרים מילה.
למה?
כי השקט הפנימי שלהם - מרגיש.
זה תדר, מצב אנרגטי, שקט שנשמע יותר חזק מכל צעקה.
אנחנו יכולים לפתח את התדר הזה בתוכנו - לא כמשהו שנשמר לזמן מיוחד, אלא כמצב בסיסי של הוויה.
זיהוי המקורות של אי־שקט
אי־שקט פנימי מגיע ממספר מקורות:
פחד
דאגה
השוואה
ריצוי
ציפיות
אשמה
כעס
מחשבות על העבר
מחשבות על העתיד
השקט מגיע כאשר אנחנו אומרים לעצמנו: “כרגע - אני כאן.”
לא שם, לא פעם, לא אחר־כך.
עכשיו.
הגוף כמורה לשקט
כשאנחנו לא מצליחים להשקיט את הראש - אפשר להתחיל מן הגוף.
להאריך נשימה
לשחרר כתפיים
לרכך לסת
להרגיש את הרצפה מתחת לרגליים
להרגיש את האוויר נכנס ויוצא
הגוף יודע להגיע לשקט לפני שהמוח מבין מה קורה.
לקבל ולא להילחם
שקט פנימי נוצר לא דרך מאמץ, אלא דרך קבלה.
להגיד:
“כן, יש בי פחד.”
“כן, יש בי ספק.”
“כן, לא הכול ברור.”
השלום מגיע לא כשאנחנו מנצחים את עצמנו, אלא כשאנחנו מפסיקים להיאבק נגד עצמנו.
להיות כמו מים
כשהשקט הפנימי מגיע, החיים לא מפסיקים להיות מאתגרים, אבל האופן שבו אנחנו פוגשים אותם - משתנה.
אנחנו פחות מגיבים, יותר שוהים.
פחות נבהלים, יותר נושמים.
פחות מתכווצים, יותר זורמים.
כמו מים שמתקיימים גם כשהסלעים בדרך, אבל תמיד מוצאים שביל.
השקט הפנימי הוא לא היעדר מהחיים - הוא הידיעה שהחיים מתרחשים ואנחנו יכולים לנוע דרכם ברכות.
מאמרים דומים
