הילד שבתוכנו עדיין חי
בתוכנו חי ילד קטן - עם לב רגיש, חלומות גדולים ופחדים עתיקים.
הוא לא נעלם כשהתבגרנו - הוא רק למד להתחבא.
כאשר אנחנו מתקרבים אליו ברכות ולא בכוח,
אנחנו מגלים את המקור העמוק ביותר של הרגש והאנושיות בתוכנו.
למרות שאנחנו מבוגרים:
עם חשבונות, אחריות, דד־ליינים וציפיות - בתוכנו עדיין קיים הילד שהיינו: שנפגע מהר, שהתלהב בקלות, שכאב לו בלי מילים, שחלם בגדול, שקיווה להכרה ולאהבה
הוא לא מתבייש להיות רך - אבל למד להסתתר כי העולם לא תמיד ידע איך לפגוש רכות.
איפה הילד הפנימי מופיע היום
הוא מופיע בסיטואציות מפתיעות:
כשמישהו מדבר אלינו בקשיחות
כשאנחנו מרגישים דחויים
כשיש תחושת נטישה
כשאנחנו רוצים חיבוק
כשאנחנו מרגישים לא מובנים
כשאנחנו מתרגשים כאילו זו הפעם הראשונה
הילד הפנימי מגיב, גם אם המבוגר שבתוכנו מנסה לשחק “חזק”.
הילד הפנימי כמפתח לריפוי
הכאב שהילד חווה - בדרך כלל לא עבר עיבוד אמיתי:
לא תמיד נתנו מקום לבכי
לא תמיד היה מקום לפחד
לא תמיד שמו לב לצרכים
לפעמים צחקו על הרגישות
לפעמים אמרו “תתגבר”
וכך הילד למד:
להסתדר לבד.
להרגיש לבד.
להסתיר לבד.
הריפוי מתחיל כשאנחנו אומרים לו: “אתה לא לבד יותר.”
לדבר עם הילד הפנימי
זה לא מטאפורה - זה ממש תרגול:
לשאול:
מה כאב לך אז?
מה אתה עדיין מחפש?
ממה אתה מפחד היום?
מה אתה באמת צריך?
ואז - ולהקשיב. לא כפסיכולוג, אלא כהורה טוב.
לפעמים הילד לא צריך שיעור - הוא צריך חיבוק.
הילד הפנימי והדפוסים של הבגרות
הבחירות שלנו בבגרות לא תמיד נובעות מההיגיון, אלא מן הילד:
הצורך באישור
הפחד להיות לבד
ריצוי
נטייה להתחשב יותר מדי
פחד מעימות
כמיהה לאהבה מוחלטת
קושי לשים גבול
כשאנחנו מבינים שזה הילד שמדבר - אנחנו יכולים לחבק אותו במקום להעניש את עצמנו.
כיצד לרפא מבפנים
ריפוי הילד הפנימי כולל:
לתת מקום לרגש
לכבד את הפגיעוּת
לשחרר אשמה שהוטלה בילדות
להכיר בתשוקות הישנות
לאפשר לאותנטיות לעלות
לתת אישור פנימי במקום לחכות לאישור חיצוני
כלומר: להיות עבור עצמנו המבוגר שהיינו רוצים שיהיה שם אז.
הילד כמעיין חיים
בתוכנו יש ילד שעדיין יודע:
לצחוק מעומק הלב
להיות סקרן
להתפעל מדברים קטנים
להתרגש
לפעום
להאמין
לאהוב
כשאנחנו נותנים לו יד, החיים מקבלים צבע אחר.
אנחנו חוזרים לחיות - לא רק לתפקד.
כי עמוק בפנים, הילד שבתוכנו עדיין חי - ומחכה שנחזור אליו.
מאמרים דומים
