מה קורה אחרי המוות לפי שיטת המיסטיקון?
מה באמת קורה אחרי שאנחנו עוזבים את העולם הזה? לפי שיטת המיסטיקון, המוות הוא לא סוף – אלא שער למעבר תודעתי ונשמתי. שילוב בין טארוט, נומרולוגיה וחוויות סף מוות מציע הבנה עמוקה יותר של המסע שמעבר לגוף. הנשמה לא נכבית – היא ממשיכה בדרכה, ומזמינה אותנו להקשיב למה שמעבר.
מה קורה אחרי המוות?
זו שאלה שאנחנו אולי לא שואלים בקול, אבל היא תמיד שם – בלילות השקטים, ברגעי פרידה, או כשמישהו קרוב נעלם בפתאומיות משגרת היומיום.
אנחנו עומדים מול הקבר, מול ההיעלמות, מול הריק – ומנסים להבין.
האם זה באמת נגמר? לאן הולכת הנשמה? האם היא זוכרת אותנו? שומעת אותנו?
והאם אפשר לדעת מה מצפה לנו ביום שאחרי?
בשנים האחרונות, יותר ויותר אנשים מבקשים תשובות – לא רק מהרופאים, מהמדענים או מהדת, אלא מהעולמות שמעבר.
ואז מגיעה המיסטיקה.
היא לא מבטיחה תשובה אחת. היא לא קובעת חוק.
אבל היא כן פותחת שער.
והשער הזה נקרא המיסטיקון – שיטה שמשלבת את שפת הקלפים, הנומרולוגיה, הקריסטלים והאינטואיציה, כדי להאיר את המסע הנשמתי – גם כשנדמה שהוא תם.
אנחנו לא באמת מתים.
הגוף אולי עוצר, אבל הנשמה – היא רק מחליפה מקום.
העולם שמעבר לא נגמר בקבר ולא מתחיל בעננים. הוא מתקיים במקביל, בתדר אחר, קרוב יותר ממה שנדמה לנו.
ובשיטת המיסטיקון, שבה שלובים יחד טארוט, נומרולוגיה וקריסטלים, אפשר להתחיל להרכיב את הפאזל המופלא של מה שקורה אחרי שהנשימה האחרונה נלקחת – אבל הנשמה עדיין חיה.
הנשמה לא נמחקת – היא ממשיכה את המסע שלה
הנומרולוגיה מלמדת שכל אדם נושא איתו שיעורים קרמתיים שמבוססים על גלגולים קודמים.
לכל נשמה יש "מספר ייעוד", מספר שמספר לנו לאן היא שואפת, למה היא חוזרת, ואיפה היא עדיין לומדת.
מספרים כמו 9 (המרפא), 11 (המורה הרוחני), או 7 (החוקר הנסתר) – כולם רומזים על נשמות שכבר ביקרו פה בעבר, וחזרו להשלמה.
ולכן, כשהמוות מגיע – הוא לא סוף.
הוא סוגר מעגל, ולעיתים פותח דלת לעולם הבא בדיוק לפי מה שהנשמה הספציפית צריכה כדי להתפתח.
הטארוט – שער בין העולמות
קלפי הטארוט, במיוחד הארקנה הגדולה, מציירים בפנינו מסע נשמתי שלם.
הקלף האחרון – העולם – הוא לא רק סיום. הוא מייצג שלמות, איחוד, חזרה לאחדות הבראשיתית שממנה הגענו.
מנגד, קלפים כמו המוות, הירח ו- יום הדין עוסקים לא אחת במעברים אנרגטיים, בפחדים שקשורים לסוף – ובגילוי האמת שמעבר לחומר.
בקריאות רבות שעשיתי עם אנשים שאיבדו קרובים או התמודדו עם מוות – הקלפים דיברו.
לא ברוח של אובדן, אלא כהזמנה להתחבר למה שהנשמה ההיא משאירה: מסר, תחושה, עין שלישית שעדיין רואה.
חוויות סף מוות – ומה שביניהן
אין כמעט אדם שעבר חוויה של כמעט-מוות ולא חזר עם משהו.
אור גדול, תחושת שלום עמוק, חיבור לישויות של אור, חזיונות של בני משפחה שכבר אינם – כל אלה מתוארים שוב ושוב באותה שפה, כמעט אוניברסלית.
זה לא במקרה. זה זיכרון נשמתי.
המיסטיקון מלמד שהחיים והמוות משיקים זה לזה כמו שני צדדים של אותה מטבע – והקריסטלים עוזרים לנו לגשר ביניהם.
אבנים כמו סלנייט, לברדורייט ו-אמטיסט פותחות לנו תדרים שמאפשרים תקשורת עם הנשמות שכבר חצו את הסף, ובו בזמן – מחזקים את ההגנה שלנו בזמן שאנחנו פוסעים קרוב אל הגבול הזה.
אז מה באמת קורה אחרי המוות?
האמת? כל נשמה חווה את המעבר בצורה שונה – בהתאם למה שהיא זקוקה לו.
יש מי שזוכה בשיבה הביתה מיידית, ויש נשמות שתועות, שזקוקות לעזרה.
יש מוות שמביא שלווה, ויש מוות שמוביל להתעוררות – לא של מי שנפטר, אלא של אלו שנותרו.
אבל דבר אחד בטוח:
הנשמה לא נכבית.
והמוות – הוא לא הסוף.
הוא השער.
מאמרים דומים
