הקריסטל של ט"ו באב – רודוקרוזייט

היא לא מהאבנים שמדליקות אותך מיד.
לא נוצצת כמו אולייט, לא עוצמתית כמו אובסידיאן, ולא ססגונית כמו לברדורייט.
אבל יש בה שקט אחר. משהו שנכנס מתחת לעור, מתחת לשכבות ההגנה, ומגיע ישר ללב.

רודוקרוזייט היא הקריסטל של הלב ששכח איך לאהוב.
של הלב שהתעייף, שנפגע, שנשבר יותר מדי פעמים.
של הלב שאמר "די" – אבל בפנים עדיין בוכה בלילות.
זו האבן של הרגש הרך, של החמלה העצמית, של ההסכמה להרגיש גם את מה שלא נעים.
וזה בדיוק מה שהופך אותה לאבן של ט"ו באב.

ביום שבו מדברים על זוגיות, על חיבור, על אהבה –
יש מי שהלב שלו שמח, מרוגש, פועם.
אבל יש גם מי שהלב שלו שותק.
לא כי אין לו אהבה, אלא כי הוא לא בטוח אם הוא מסוגל להרגיש אותה שוב.

רודוקרוזייט נכנסת בדיוק שם.
היא לא שואלת שאלות.
היא לא מנסה לתקן.
היא פשוט נמצאת – כמו יד על הלב, כמו מבט שמבין אותך בלי מילים.

העבודה עם האבן הזו לא קשורה בכלל לאחרים.
היא מתחילה ונגמרת בך.

היא שואלת אותך:

• מתי הפסקת להאמין באהבה?
• מי גרם לך להרגיש שאתה לא מספיק?
• למה אתה מחזיק את הפחד שלך כמו שריון – כשכל מה שאתה רוצה זה להרגיש?

וכשהיא שואלת – היא גם מרפאה.
לאט. ברוך. בלי למהר.

אפשר להניח רודוקרוזייט על הלב בזמן מדיטציה.
אפשר לישון איתה בלילה ולבקש חלום שירפא.
אפשר פשוט להחזיק אותה ביד כשאתה בוכה.
ולפעמים – אפשר גם לא לעשות כלום.
רק להיות איתה. לתת לה להיות איתך.

כי האהבה שאתה מחפש – אולי כבר בתוכך.
היא רק צריכה שיזכירו לה איך זה להיפתח מחדש.
ולזה, אין טובה מהרודוקרוזייט.

אז בט"ו באב הזה,
בין כל ההודעות והפרחים,
הענק לעצמך את המתנה הכי עמוקה –
לב שמוכן לגעת שוב באהבה, בלי פחד.