האם אתם יודעים מי המדריך האישי שלכם?

פעם, כשהיינו ילדים, האמנו שיש משהו ששומר עלינו. קראנו לו "מלאך שומר", או אולי זה היה "חבר דמיוני". היינו מדברים איתו בלחישות, מבקשים ממנו עזרה, מתייעצים, ואפילו צוחקים איתו בלב. ככל שהתבגרנו, הקולות האלו הפכו לשקטים יותר – לא כי הם נעלמו, אלא כי אנחנו הפסקנו להקשיב.

עולם המיסטיקה קורא לו "המדריך הרוחני" או "המדריך האישי". בתרבויות מסוימות קוראים לו "רוח עוזרת", ובדתות אחרות הוא מופיע כ"שליח אלוהי". השם פחות חשוב – מה שחשוב הוא עצם קיומו: יש מישהו שמלווה אתכם, ממש עכשיו, בדיוק כפי שליווה אתכם כשנולדתם. מישהו שיודע עליכם יותר ממה שאתם יודעים על עצמכם.

אבל השאלה האמיתית היא – האם אתם יודעים מיהו?
ישות של אור, קול פנימי, או זיכרון רחוק?

המדריך האישי לא תמיד נראה כמו דמות אנושית עם כנפיים. לעיתים הוא מופיע בתודעה כדמות מעורפלת, גברית או נשית, צעירה או זקנה. יש מי שחשים אותו כקול פנימי, ויש מי שמרגישים אותו כרטט קל בעורף ברגעים של החלטה. לפעמים הוא בא דרך חלום שמרגיש אמיתי מדי, או דרך שורה בספר שבדיוק קפצה מול העיניים.

הוא יכול להתגלות בצורת סמל – ינשוף שחוזר שוב ושוב, נוצה שנופלת לידכם ביום סגרירי, או שיר מסוים שמתנגן בכל פעם שאתם עומדים בפני שינוי. הכלים בהם הוא משתמש מגוונים – כי הוא מדבר בשפה האישית שלכם, זו שאף אחד אחר לא מבין.

ויש גם מי שמרגישים לבד, מנותקים. אלו שהרעש של העולם מסביב חזק מדי – והקול הפנימי כבר לא נשמע. אבל אל תטעו – גם אז הוא שם. הוא פשוט מחכה בסבלנות שתיפתחו.
איך מגלים את המדריך האישי?

השלב הראשון הוא להתכוונן. עצרו רגע. עצמו עיניים. קחו נשימה עמוקה. ושאלו בלב: "מי אתה?"
אל תצפו לתשובה רועמת או לנבואה דרמטית. לפעמים תעלה רק תחושת שלווה. לפעמים יעלה שם לא ברור – "ליאר", "אייריס", "אוריאל". לפעמים רק צבע. גם זו התחלה.

אפשר גם לכתוב. לפתוח מחברת ולתת לקול הפנימי לכתוב את מה שהוא שומע – בלי לחשוב, בלי לבקר. תנו ליד לזרום. רבים מופתעים לגלות שתשובות כתובות מרגישות כאילו מישהו אחר כתב אותן – וזה הרגע שבו מתחיל התקשור.

ואם אתם חובבי קריסטלים – החזיקו קריסטל שמרגיש לכם "שומר", כמו לאברדורייט, סלנייט או אמטיסט. עצמו עיניים, ושאלו את הקריסטל: "האם אתה עוזר לי להתחבר למדריך האישי שלי?" התשובה תגיע בצורת חום בידיים, רוגע בלב, או פשוט תחושת ודאות שקטה.
למה כדאי להכיר אותו?

כי המדריך האישי הוא לא רק יועץ – הוא שותף למסע.
הוא שם כשאתם מאבדים כיוון, כשאתם מתבלבלים, כשהלב נשבר. הוא לוחש לכם לא להרים ידיים. הוא מראה לכם דלתות סגורות – רק כדי שתגלו את אלו שנפתחות.

הוא לא מבטיח שהכול יהיה קל, אבל הוא כן מבטיח שלעולם לא תהיו לבד. גם כשאתם בטוחים שכן.
וזה בדיוק ההבדל בין לחיות את החיים על אוטומט – לבין ללכת יד ביד עם הנשמה שלכם.
שאלות שכדאי לשאול את המדריך האישי שלכם:

  מה באתי ללמוד בגלגול הזה?

  איך אני יכול לרפא את הכאב הזה שאני סוחב?

  באילו כוחות ניחנתי – ואיך נכון להשתמש בהם?

  מהו הצעד הבא במסע שלי?

לפעמים התשובות יגיעו מייד. לפעמים הן יגיעו כשתהיו מוכנים. אבל עצם השאלה פותחת ערוץ חדש בתודעה – ערוץ של קשר, של הקשבה, של חיבור עם מי שאתם באמת.
לסיום – תרגיל קטן להתחברות:

  מצאו זמן שקט שבו אתם לבד.

  עצמו עיניים, נשמו עמוק כמה פעמים.

  דמיינו דלת אור שנפתחת מולכם. מאחוריה, דמות שמחייכת אליכם.

  שאלו אותה: "מה שמך?"

  הקשיבו. לא למה שאתם רוצים לשמוע – אלא למה שמגיע.

רשמו את התחושה, השם, הצבע, הדימוי שעלה – ואז תנו לו להיות אתכם בימים הקרובים. קראו לו בשם שקיבלתם. בקשו ממנו הדרכה, חיזוק, הבנה. ואתם תראו – ברגע שתפתחו את הדלת, אי אפשר יהיה לחזור אחורה.