ריטואל קטן לגדולה פנימית

יש משהו ברגעים הקטנים של הבוקר, כשהעולם עוד שקט, שהלב מרגיש פתאום יותר חשוף. לפעמים זו השנייה הזו שלפני שאנחנו נוגעים בטלפון, לפעמים זו דווקא הנשימה העמוקה לפני הקפה הראשון. זה מין חלון קטן כזה, רגע של אפשרות. ולפעמים כל מה שהנשמה מבקשת זה שפשוט נבחין בה.

אני לא מדבר על טקסים גדולים, לא על נרות וקערות טיבטיות, לא על שעה במדיטציה מול פסלונים. האמת? לרובנו אין לזה לא זמן ולא אוויר. מה שכן יש, זה דקה. דקה אחת. רגע שמוקדש רק לנו, לפני שאנחנו נכנסים לעולם ולכל מה שהוא מביא איתו.

התחלתי להבין את זה לפני כמה שנים. הייתי פותח את הבוקר בלחץ, רשימות, חובות, תחושת פספוס תמידית. ואז אמרתי לעצמי – אולי תנסה הפוך? אולי תתחיל מדבר אחד קטן שלא דורש הרבה, אבל עושה שינוי מבפנים?

ומאז, כמעט בכל בוקר, אני עוצם עיניים, מכניס את היד לקופסת הקריסטלים שלי, ובוחר אבן אחת. אני לא מחפש תשובות. אני מחפש חיבור. לפעמים זו אבן שאני מכיר היטב, כמו רוז קוורץ, שמלטפת אותי ברוך ומזכירה לי לאהוב את עצמי גם בימים שפחות הולך. ולפעמים זו אבן כמו לברדורייט או סיטרין שמפתיעות אותי, מזכירות לי תדר אחר, צורך אחר, מקום בתוכי ששכחתי רגע להקשיב לו. אני לוקח אותה איתי לכמה נשימות, מרגיש אותה בכף היד, שואל אותה בלי מילים – מה אני צריך לזכור היום?

זהו. לא פולחן, לא הדרמה. רק הקשבה שקטה. וזה מדהים כמה זה משפיע. אני ניגש ליום בצורה אחרת. אני פחות נגרר, יותר בוחר. יותר אני.

וזה לא חייב להיות קריסטל, באמת שלא. ריטואל יכול להיות כל דבר שמחבר אותך לעצמך. מילה שאתה לוחש למראה כשאתה מצחצח שיניים. קלף אחד שאתה שולף. כוס מים שאתה שותה עם כוונה. אפילו חיבוק שאתה נותן לבן הזוג לפני שהוא יוצא – רק שתהיה בו נוכחות אמיתית.

הרי כל הרעיון הוא שהיום שלנו לא יתחיל על אוטומט. שהנשמה תהיה חלק מהמשחק כבר מהרגע הראשון. וכשזה קורה – כל התדר משתנה. אפילו אם אחרי זה מגיעות אותן בעיות, אותן משימות, משהו בך כבר מכוון אחרת.

וזה כל היופי – שלא צריך שעה בשביל לשנות מצב תודעתי. מספיק רגע אחד שיש בו כוונה, נוכחות, אמת. כשאתה עושה את זה, אתה לא רק פוגש את עצמך מחדש, אתה גם מזכיר לעצמך שיש בך כוח. שגם אם הכל מסביב רועש – יש בך שקט שאי אפשר לקחת. וזה הולך איתך כל היום.

אז הנה ההזמנה שלי לשישי הזה. אל תתחיל ישר בטלפונים. עצור רגע. מצא לך את הריטואל שלך. זה לא צריך להיות כמו שלי. זה יכול להיות משפט שאתה כותב, שיר שאתה שומע, ברכה שאתה שולח בלב למישהו שאהבת או למישהו שפגע בך. רק שתהיה בזה כוונה.

בסוף, דווקא מהקטן צומח הגדול. דווקא מהרגע הקצר – צומח חיבור עמוק. אתה רק צריך להסכים לעצור. להסכים לפגוש אותך, עוד לפני שאתה פוגש את העולם.