משהו קטן וטוב שקרה השבוע

לא משהו דרמטי.
לא חדשות גדולות.
לא נס.
לא שינוי מסלול חיים.
פשוט… משהו קטן וטוב.

אני לא בטוח אפילו אם מישהו אחר היה שם לב.
אבל אני – כן.
וזה הספיק.

זה היה הרגע הזה, שבאמצע כל הרעש, פתאום נכנסה קרן שמש מבעד לחלון.
האור נחת על הקיר בדיוק בזווית שבגללה עצרתי.
ולא רק את הצעדים – את המחשבות.
שתי שניות של שקט. של נוכחות.
של תודה על זה שאני פה.

או שאולי זה היה דווקא כשהרמתי טלפון למישהו בלי סיבה.
סתם להגיד שלום.
והוא בדיוק היה צריך לשמוע קול מוכר.
והייתה שתיקה באמצע השיחה – אבל מהסוג שמרגיש חיבוק.
והרגשתי… חי.

או שאולי זה היה אותו רגע מצחיק, ספונטני, כשמישהו אמר לי משפט בדיוק בזמן הנכון,
והצלחתי – לרגע – לצחוק בלי לחשוב.

זה לא היה רגע שיכולתי לתכנן.
זה לא היה משהו שכתבתי ביומן.
זה לא צולם, לא פורסם, לא תועד.

אבל זה קרה.
וזה שינה לי את השבוע.

יש כל־כך הרבה דברים קטנים וטובים –
אבל לפעמים צריך עין אחת שקטה כדי לראות אותם.

אז אם השבוע היה עמוס, כבד, מתיש,
ואם נדמה שלא קרה שום דבר טוב –
נסה לשאול:
מה כן?

אולי מישהו החזיר לך חיוך ברחוב.
אולי מצאת סוף־סוף שיר ששכחת שאתה אוהב.
אולי הצלחת לנשום עמוק בלי סיבה.
אולי אפילו – פשוט שרדת, וזה גם לא מובן מאליו.

ובתוך כל זה –
תן לעצמך רגע לעצור,
ולומר:
"זה היה קטן. אבל זה היה טוב."

וזה שייך לי.
ורק לי.