רגע לפני השחר – למה האור תמיד בא כשנדמה שכבר מאוחר מדי

יש רגע כזה. רגע שבו אתה מרגיש שכבר אי אפשר יותר.

הכול כבד, הכול מתפורר, והלב שלך לוחש בשקט: די. נגמר.

אבל מה שלא תמיד רואים – זה שדווקא ברגע הזה, האור מתחיל להתקרב.

כי ממש כשנדמה שזה הסוף – הנשמה נפתחת להתחלה חדשה.

החוק הרוחני שלפני השחר

בעולם הרוח יש עיקרון מוכר:

“החושך הגדול ביותר – מופיע רגע לפני עלות השחר.”

המשבר החריף, ההתמוטטות, הריק – הם לא טעות.

הם תהליך ניקוי.

הם רגע שבו משהו ישן מת, כדי לפנות מקום למשהו אחר, עמוק ואמיתי יותר.

כמו אדמה שנסדקת רגע לפני שהזרע נובט.

כמו נשימה שנעצרת – ואז נולדת בכאב לרווח חדש.

אז למה זה כואב כל כך?

כי כל שינוי משמעותי דורש מאיתנו לוותר על שליטה.

להתפרק. להסכים לא לדעת מה יקרה הלאה.

וזה מפחיד.

זה מבלבל.

זה משאיר אותנו ערומים מול עצמנו.

אבל דווקא מהמקום החשוף הזה – נולדת האמונה.

לא אמונה עיוורת. אלא אמונה שבאה אחרי כאב.

כזו שיודעת שבסוף – תמיד יש אור.

תרגול קטן: לנשום מתוך החושך

אם אתה עובר עכשיו תקופה קשה – נסה את זה:

שב רגע בעיניים עצומות.

אמור לעצמך בלב: אני לא לבד. גם אם לא רואה – האור כבר בדרך.

קח נשימה עמוקה, ודמיין קרן אור קטנה בתוך החזה שלך – לא אור חזק, רק ניצוץ.

בכל נשימה, תן לניצוץ הזה לגדול.

כשתרגיש – פקח עיניים וחזור אל המציאות, בידיעה שלא הכול תלוי בך.

"האור לא שואל אותך אם אתה מוכן. הוא פשוט נכנס – כשאתה הכי צריך אותו."