הזמן הנכון – על סבלנות, עיכובים ודיוק קוסמי
מאמר השראתי על משמעות “תזמון אלוקי”. מדוע דברים לא תמיד קורים כשאנחנו רוצים, ואיך ללמוד לנשום בתוך ההמתנה.
יש אנשים שחיים בתחושת איחור תמידית.
“אני כבר צריך להיות שם”, “זה היה אמור לקרות מזמן”, “כולם מתקדמים חוץ ממני”.
אבל האמת הפשוטה והעמוקה היא זו: היקום לא מאחר.
הוא רק מדייק יותר ממה שאנחנו מסוגלים להבין.
אנחנו רגילים למדוד את הזמן לפי שעונים ולוחות שנה, אבל ליקום יש שעון אחר - שעון של תודעה.
והוא לא סופר דקות, הוא סופר בשלות.
לפעמים משהו מתעכב לא כי אנחנו לא מוכנים, אלא כי העולם סביבנו עדיין מכין את המקום הנכון שבו נוכל לפרוח.
עיכוב אינו עונש - הוא חסד
כשמשהו נתקע, כשדלת לא נפתחת, קל להרגיש דחויים או חסומים.
אבל במבט רחב יותר - כל עיכוב הוא תיקון בתזמון, לא ביטול.
היקום יודע לא רק מה לתת לנו, אלא גם מתי.
ואם אתה מחכה למשהו שכבר ביקשת - תדע שהוא כבר בדרך, פשוט עוד לא הגיע למקום שבו תוכל להחזיק בו בלי לאבד את עצמך.
יש משפט שאני אוהב לומר ללקוחות שלי:
“כשמשהו לא קורה, זה לא ‘לא’. זה ‘עוד לא’.”
וההבדל הקטן הזה משנה את כל תחושת המסע.
כי כשהלב פתוח ל"עוד לא", הוא לומד לנשום בתוך הציפייה.
והנשימה הזו - היא כבר חלק מהריפוי.
ליקום יש קצב משלו
תחשוב על פרפר.
אם תנסה לעזור לגולם להיפתח בכוח - הוא ימות.
כי מאבק היציאה מהפקעת הוא מה שמחזק את כנפיו.
כך גם אנחנו.
האתגרים, ההמתנה, חוסר הוודאות - הם לא טעויות. הם השרירים שמכינים אותנו ליכולת לעוף.
לפעמים נדמה שהיקום מתעלם מאיתנו, אבל בעצם הוא מכוון אותנו.
אם רק היינו שומעים את מה שמתרחש מתחת לפני השטח, היינו מבינים שכל רגע, גם זה שנראה “מבוזבז”,
נמצא בתיאום מושלם עם כל הכוכבים.
הזמן האנושי מול הזמן האלוקי
במיסטיקה נהוג לדבר על שני סוגי זמן:
זמן אנושי - לינארי, מדוד, הגיוני.
וזמן אלוקי - מרחבי, אינטואיטיבי, מבוסס תדר.
בעולם הפיזי, דברים קורים כשנוצר המפגש בין שני הזמנים האלה.
כשאתה בשל מבפנים - והיקום מוכן מבחוץ.
בין שני הזמנים האלה יש פער - ובפער הזה נולדת הסבלנות.
זו לא מילה משעממת, אלא תדר נשמתי של אמון עמוק.
סבלנות היא הידיעה שמה שצריך לקרות - יקרה, גם אם הדרך אליו עוברת דרך רגעים של שקט, חוסר ודאות או כאב.
הסימנים שבדרך
אם תתבונן טוב, תראה שהיקום תמיד שולח סימנים של תזמון:
ההודעה שהגיעה בדיוק כשחשבת על מישהו, הדלת שנפתחה אחרי שהתייאשת, הפגישה שלא תכננת שהובילה לשינוי ענק.
הכול נרקם בדיוק של רקמה עדינה,
וכל עיכוב הוא תפר נוסף בתמונה הגדולה.
היקום לא עובד על לוחות זמנים - הוא עובד על לב פתוח.
וברגע שאתה לומד לנשום גם כשהשעה מתעכבת - אתה מגלה שהכול בעצם קורה בדיוק בזמן.
זמן הלב
הזמן הנכון אינו שעה - הוא מצב תודעתי.
הוא הרגע שבו אתה מוכן לפגוש את מה שביקשת, בלי לחץ, בלי דרישה, אלא מתוך שלווה.
שם נולדת הברכה.
שם הכל מסתדר.
כי הזמן האמיתי - הוא לא הזמן שמודד מתי הדברים מגיעים אליך, אלא הזמן שבו אתה מוכן להאיר גם כשהם עדיין לא כאן.
כשאתה בוטח בכך שהיקום מדויק, אתה מפסיק להילחם בשעון, ומתחיל לרקוד איתו.
אז בפעם הבאה שמשהו יתעכב, תנשום, חייך, ותגיד בלב:
“היקום לא שכח אותי - הוא פשוט מכין לי את הרגע הנכון.”
כי הזמן הנכון לא מגיע אליך - הוא מתעורר דרכך.
מאמרים דומים
