עייפות הגוף, עייפות הנפש - ואיפה באמצע אנחנו הולכים לאיבוד

העייפות שאנחנו לא מדברים עליה

יש שני סוגים של עייפות שכל אדם מכיר - גם אם לא ידע לקרוא להן בשם.

יש את עייפות הגוף: זו שמכבידה על הכתפיים, מכווצת שרירים, גורמת לעפעפיים לסרב להישאר פתוחים.

ויש את עייפות הנפש: היא לא תמיד נראית, אבל היא תמיד מורגשת. מתחבאת מאחורי חיוך, מאחורי "הכל בסדר", מאחורי ניסיון להיות חזקים בשביל כולם.

אנחנו חיים בעולם מהיר, עומס של מטלות, דאגות ורגשות. הגוף סוחב, הראש חושב, הנשמה מתרוצצת - ולא תמיד הכל עובד בהרמוניה.

לפעמים נדמה שאם רק נישן כמה שעות נוספות, הכל יסתדר.

אבל עייפות נפשית - היא אחרת.

היא לא נפתרת בשינה.

היא נפתרת בהקשבה.

במקום שבו הגוף נחלש - הנפש מדברת.

ובמקום שבו הנפש שותקת - הגוף מתחיל לצעוק.

מהי עייפות הגוף?

עייפות הגוף היא תוצאה של עומס פיזי.

זה יכול להיות חוסר שינה, עבודה מאומצת, מתח שרירי, מחסור בויטמינים, תזונה לא מאוזנת, או פשוט חיים עמוסים מדי.

הגוף הוא כלי.

וכמו כל כלי - אם לא מתחזקים אותו, הוא נשחק.

הסימנים לעייפות פיזית:

כאבי שרירים ומפרקים

קושי להתרכז

תחושת כובד כללית

ירידה באנרגיה לאורך היום

דופק גבוה בזמן מאמץ קטן

צמא מוגבר או חולשה

אבל יש דבר אחד שאנשים שוכחים:

עייפות פיזית מתחילה הרבה לפני שהגוף מתעייף באמת.

היא מתחילה במקומות הקטנים:

בשינה שנדחית, בארוחה שמוחלפת בקפה, בהבטחה “אשלח את עצמי לישון מוקדם מחר”.

אנחנו דוחפים את הגוף לקצה… עד שהוא כבר לא מסוגל לסחוב.

מהי עייפות הנפש?

עייפות הנפש שקטה יותר.

היא לא נראית בבדיקת דם, ולא שומעים אותה בסטטוסקופ.

זו העייפות של הלב, של הרגש, של מערכת העצבים.

זו תחושת המלאות - לא של הגוף, של הראש.

יותר מדי חשיבה.

יותר מדי תחושות.

יותר מדי דאגות.

הסימנים לעייפות נפשית:

חוסר חשק או מוטיבציה

עצב בלתי מוסבר

רגישות יתר

צורך מוגבר בשקט

תחושה של "אין לי כוח לאף אחד"

עומס מחשבתי שלא נותן לישון

פגיעה ביצירתיות וביכולת לקבל החלטות

כשאדם אומר "אני מותש", לרוב הוא לא מתכוון לגוף.

הוא מתכוון לכובד שמונח בתוך הראש או בתוך החזה.

והכי חשוב:

עייפות נפשית לא תיעלם לבד.

היא תמשיך להעמיק… עד שנשים לב ונעצור.

הקשר שבין עייפות הגוף לעייפות הנפש

גוף ונפש אינם שני חלקים נפרדים.

הם מערכת אחת.

כשאחד מהם מתעייף - השני מגיב.

מתח רגשי הופך לכאב גב.

חרדה הופכת לקוצר נשימה.

אומס נפשי הופך לעייפות פיזית.

וכאב פיזי ארוך טווח יוצר שחיקה רגשית.

אנשים רבים מתעלמים מהקשר הזה, ומנסים לטפל רק בצד אחד של המשוואה.

אם הגוף עייף - הם נחים.

אם הלב עייף - הם "מתמודדים".

אבל זה לא עובד כך.

הנפש צריכה הפוגה בדיוק כמו הגוף.

והגוף צריך אהבה כמו הנפש.

שניהם מחייבים אותנו לשים לב, לעצור, לנשום, לשחרר.

איך מטפלים בעייפות הגוף?

שינה איכותית לפני הכל

חזרה לקצב ביולוגי נכון.

לכבות מסכים.

להוריד רעשים.

לתת לגוף זמן להתחדש.

תנועה עדינה

יוגה, הליכה, מתיחות.

לא מאמץ קיצוני - אלא תנועה שמחזירה אנרגיה.

תזונה שמזינה את הגוף

פחות מעובד, יותר חי.

פחות סוכר, יותר מים.

מגע - מגע - מגע

עיסוי, מגע אוהב, חיבוק.

הגוף נרגע פיזית ומערכת העצבים נרגעת יחד איתו.

קצב אחר

לא צריך לצעוק על הגוף.

צריך פשוט להקשיב לו.

איך מטפלים בעייפות הנפש?

שקט

הנפש צריכה מרחבים.

היא לא מחלימה בתוך רעש.

ניקוי עומס רגשי

כתיבה, שיחה, בכי, הליכה לבד.

שחרור הוא לא חולשה - הוא כוח.

פחות חדשות, יותר נשימה

העולם יחכה.

הלב שלך - לא.

חיבור לאור

מדיטציה קלה, נר דולק, מוזיקה מרגיעה - דברים פשוטים, אפקט גדל.

לא לשכוח שהנפש רוצה אהבה

שלך לעצמך.

לא של אחרים.

החיבור המחודש - הדרך חזרה לעצמנו

כשהגוף עייף - אנחנו נשענים.

כשהנפש עייפה - אנחנו נופלים פנימה.

אבל ברגע שמבינים את ההבדל, ברגע שמקשיבים… משהו משתנה.

אנחנו לומדים להתייחס לעצמנו אחרת.

לא כאל מכונה, לא כאל כוח סבל, אלא כאל יצור חי - גוף ונשמה יחד.

העייפות היא לא אויב.

היא מורה.

היא נורת אזהרה רכה שאומרת:

עצרו. תקשיבו. חזרו לעצמכם.

וברגע שאנחנו עוצרים - האור חוזר.

הכוח חוזר.

האיזון חוזר.

ואיתו - גם אנחנו.