שפת הירח - מחזורי ירח והשפעתם על מצב הרוח
הסבר מיסטי-פרקטי על הירח כראי לנפש: מה קורה כשאנחנו “במילוי” ומה כשאנחנו “בהתכנסות”, עם טיפים קטנים לכל שלב.
הלב שלנו הוא ירח.
הוא מתמלא, מתרוקן, נעלם ונולד מחדש.
ואם תתבונן בשמיים מספיק לילות ברצף - תגלה שהירח לא באמת משתנה, רק האור עליו משתנה.
כך גם אנחנו.
האור שלנו לא נכבה - הוא רק לפעמים מתכסה בעננים של רגש.
מאז ימי קדם הירח נחשב לשעון הפנימי של הנשמה.
הוא שולט בגאות ובשפל, במחזור החיים והמוות, בשינה, בחלומות, בתנועה של הגוף ובזרימה של התודעה.
בעולם המיסטיקה הוא מסמל את היסוד הנשי - את הקבלה, האינטואיציה, העדינות וההקשבה.
ואם נלמד להקשיב לו - נבין שגם בתוכנו יש שלבים, קצבים, והפסקות של אור.
ירח חדש - התחלה, שתילה, כוונה
בלילות של ירח חדש השמיים חשוכים, והירח נעלם מעין.
זה הזמן שבו האנרגיה מתכנסת פנימה.
נשמות מרגישות עייפות, צורך בשקט, רצון לסגור טלפונים ולשבת עם מחשבות.
זהו שלב של זריעה אנרגטית - המקום לשאול את עצמנו מה אנחנו רוצים להוליד בחיים, ולאן הלב מבקש לצמוח.
בטקסי ירח עתיקים, היו רושמים כוונה על דף ומניחים אותה באור נר.
לא לבקש “שיקרה”, אלא להצהיר שראויים שזה יקרה.
בכל ירח חדש - נשמה נולדת מחדש.
ירח ראשון - תנועה וצמיחה
כמה ימים אחרי הירח החדש, נראית שוב חתיכה קטנה של אור.
זה השלב שבו מתחילים להזיז אנרגיה.
פתאום באה מוטיבציה, רעיונות, רצון לפעול.
זה זמן מעולה להתחיל פרויקט, שיחה, דרך חדשה.
אבל חשוב לזכור - זהו זמן רגיש, כי כמו צמח צעיר, גם האנרגיה שלנו עדיין שברירית.
תנו לה אור, אהבה וסבלנות.
ירח מלא - שיא, הארה, תובנה
הלב פתוח, הלב רגיש, הלב מוצף.
ירח מלא הוא שלב של מראות רגשיות - כל מה שהחבאנו עולה לאור.
יחסים, פחדים, רצונות, אמת.
זה הזמן שבו הנשמה מדברת בקול.
הרבה אנשים חווים בלבול, נדודי שינה, סערות פנימיות - לא כי משהו “לא בסדר”, אלא כי הלב פשוט מלא מדי.
זה הזמן לשחרר.
לטהר, להתנקות, לכתוב ביומן, לבכות קצת.
הירח המלא הוא הזמנה לא לאחוז - אלא להאיר ולשחרר.
ובסוף הלילה, כשיש שקט - מגיעה גם הארה.
ירח אחרון - ניקוי, סגירה, השלמה
אחרי השיא, מגיע השקט.
זהו שלב ההתבוננות.
הירח הולך ומתרוקן, ואנחנו לומדים מה לשמור ומה לשחרר.
יש תחושה של סיום, לפעמים גם עצב עדין - כי משהו בנו נפרד מעצמו.
אבל זו לא פרידה - זו הכנה לסיבוב הבא.
זה הזמן לנקות את הבית, את הלב, את המחשבות.
להודות על מה שהיה.
לשתוק קצת.
כי כמו הנשימה - גם המחזור הזה חייב הפסקה קטנה כדי להתחדש.
הירח שבתוכנו
כולנו ירחים קטנים - מתמלאים, מתרוקנים, מאירים לפי השמש הפנימית שלנו.
ואם נקשיב לקצב שלו, נגלה שהחיים שלנו מסודרים בדיוק מושלם:
כל תקופה של חושך מביאה אור חדש, וכל תקופה של אור מזמינה שחרור.
אין צורך לפחד מהחושך - הוא רק הזמנה להתבונן פנימה.
אין צורך לרדוף אחרי האור - הוא כבר שם, מחכה שנפסיק להסתיר אותו.
כי בסוף, שפת הירח אינה מילולית - היא רוטטת.
היא לוחשת בלב:
“תאהב את כל השלבים שבך - כי גם כשהאור נסתר, הנשמה שלך עדיין זוהרת.”
מאמרים דומים
