שערי האור - נקודת המפגש בין שמיים לאדם

יש זמנים שבהם היקום לוחש - לא בצעקה, לא בברק, אלא בלחישה דקה של אור.

רוח קלה נושבת, דלת נפתחת, ענן חולף, והלב יודע: זה לא סתם רגע.

זה שער.

השערים האלו אינם בנויים מאבן או זהב, אלא מתדרים.

הם נפתחים כאשר תודעת האדם מתקרבת לתדר האלוהי שמעליו, כאשר הנשמה מתגעגעת אל שורשה - ומבקשת לזכור מי היא באמת.

לפעמים השער נפתח ברגע של כאב עמוק, דווקא כשנדמה שהכול אבד.

ולפעמים הוא נפתח באמצע צחוק, באור בוקר פשוט, כשמשהו בתוכנו אומר:

"אני רואה. אני מבין."

הרגע הזה - הוא שער.

בין שמיים לאדם

כל אדם הוא גשר.

הגוף מחובר לאדמה, הרוח מחוברת לשמיים, והלב הוא המקום שבו השניים נפגשים.

כשאנו נפתחים לאור - איננו נוטשים את העולם, אלא מחזירים לו את הברכה שנשכחה ממנו.

להיות בין שמיים לאדם, פירושו לדעת לנשום את שניהם.

לא לברוח ממה שכואב, אלא לאפשר לו לעלות ולהתמירו באור.

לא לפחד להיות אנושי, אלא להבין שגם בזה טמון אלוהי.

שערי האור בחיים שלנו

השערים נפתחים כל הזמן: בשיחות מקריות, במבט עיניים, בשיר ישן שמתנגן בדיוק ברגע הנכון.

אבל כדי לעבור בהם - צריך לעצור.

להקשיב.

לנשום.

כי השערים אינם נראים לעיניים שרואות בחופזה, אלא לעיניים שרואות באהבה.

השבוע, שערי האור נפתחים באנרגיה של התחדשות פנימית.

אם תבחר לשחרר מחשבות ישנות, אם תפסיק לנסות לשלוט, תראה איך אור חדש מוצא את דרכו פנימה.

אור של אמון, של פשטות, של ידיעה שאתה בדיוק במקום שבו היית אמור להיות.

איך לעבוד עם שער האור השבוע

עצור מדי יום לשלוש נשימות מודעות.

בדקה הזו, דמיין אור זהוב נכנס מלמעלה אל תוך ראשך ויורד אל הלב.

כל נשימה היא מפתח.

הכנס אליך משפט אור.

בחר מנטרה אחת - כמו “אני מהלך באור”, “אני פתוח לשפע”, או “היקום בעדי”.

חזור עליה שלוש פעמים ביום.

הקשב לסימנים.

אדם שפוגש אותך פתאום, שיר שחוזר שוב ושוב, חלום שחוזר - ייתכן שזה השער שלך נוקש בעדינות.

האור שמחכה לך

בכל נשמה יש שער שטרם נפתח.

הוא לא נמצא במקום רחוק, לא מעבר לעננים, אלא בדיוק כאן - בין פעימת לב אחת לאחרת.

כשאתה מפסיק לרדוף אחר האור, האור הוא זה שבא אליך.

וכשאתה מבין שאתה בעצמך השער - השמיים כבר לא נראים כל כך רחוקים.