כוחה של מילה אחת

מילים מלוות אותנו בכל רגע בחיים. אנחנו חושבים בהן, מדברים דרכן, כותבים אותן, ולעיתים אפילו חולמים בהן. נדמה שהן מובנות מאליהן – כלי פשוט לתקשורת. אבל האמת היא שלכל מילה יש כוח אדיר. מילה אחת יכולה להצית השראה, לרפא כאב, או להבעיר אש של מחלוקת. היא יכולה לבנות גשרים בין לבבות, אך גם לשרוף אותם באותה מהירות. משום כך, חשוב להכיר בעוצמה הזו ולהתייחס למילים כאל אנרגיה חיה שנעה בינינו.

הכוח של המילה אינו טמון רק במשמעות המילונית שלה, אלא גם באנרגיה שהיא נושאת. כשמישהו אומר לנו "תודה" מכל הלב, אנחנו חשים את החום שנלווה למילה, לא רק את הצלילים. כשמישהו אומר "אני מאמין בך", העולם כולו נראה פתאום אפשרי יותר. ולעומת זאת, מילה קשה שנאמרת ברגע של כעס יכולה להכאיב עמוקות ולהשאיר צלקת לזמן רב. המילים הן כמו כלי נגינה: הן מפיקות צליל, אבל מה שמנגן בהן הוא הלב של מי שמשתמש בהן.

בתרבויות עתיקות התייחסו למילים כאל לחשים. תפילות, מנטרות ושירים קדומים כולם מבוססים על ההבנה שמילים יוצרות מציאות. גם היום אנחנו משתמשים במילים כדי לברוא: בכתיבת חוזה, בהצהרת נישואין, בפסק דין, בהבטחה אישית. בכל אלה מילה אחת משנה מציאות – היא מחייבת, היא פותחת דלתות, היא סוגרת פרקים. זהו כוח הבריאה של הלשון, כוח שאנו מפעילים בכל יום מבלי לשים לב.

אבל אין צורך ללכת רחוק. גם במפגש היומיומי, מילה אחת יכולה לחולל פלא. "שלום" פשוט ברחוב יכול להאיר יום שלם. "סליחה" יכולה לשחרר עול כבד. "כל הכבוד" יכולה להצמיח כנפיים לילד או למבוגר כאחד. איננו צריכים נאומים ארוכים כדי להשפיע. מספיקות מילים קטנות, אמיתיות, שמגיעות מהלב. אלו הן מתנות חינמיות, אך ערכן לא יסולא בפז.

כוחה של מילה אחת נמדד גם במקום שבו היא אינה נאמרת. שתיקה היא גם בחירה לשונית. לפעמים הבחירה לא לומר מילה קשה היא מתנה גדולה יותר מהיכולת לומר את האמת הקשה ביותר. ולפעמים דווקא מילה רכה אחת בתוך ים של שתיקה משנה את הכול. זהו הריקוד העדין בין הדיבור לשתיקה, ריקוד שמזכיר לנו שהשפה היא לא רק כלי של שכל, אלא גם של נשמה.

כשאנחנו לומדים להשתמש במילים מתוך מודעות, אנחנו מגלים שאנחנו יכולים לברוא מציאות חדשה. אם נבחר להוסיף עוד "תודה" ליום שלנו, עוד "סליחה" אמיתית, עוד "אני אוהב אותך" שנאמר מהלב – נגלה איך המציאות סביבנו מתרככת. אנחנו לא משנים את העולם כולו במכה, אבל אנחנו משנים את המרחב הקרוב אלינו, ובכך מטפטפים שינוי רחב יותר.

בסופו של דבר, מילה אחת היא כמו אבן קטנה שנזרקת למים – הגלים שהיא יוצרת ממשיכים להתרחב הרבה מעבר למה שנראה לעין. כך גם במילים שלנו: הן ממשיכות לפעול, להדהד, ולגעת באנשים גם אחרי שיצאו מפינו. לכן, בכל יום יש לנו אפשרות להיות בוראים מודעים. לשאול את עצמנו: איזו מילה אני זורע היום? איזה גל אני רוצה להניע? והתשובה לשאלה הזו היא המפתח – לא רק לתקשורת טובה יותר, אלא למציאות מוארת ומלאת חמלה.