בן חוטף קריזה – מרקורי ברטרוגרד

יש ביטוי אחד שחוזר בכל קבוצה מיסטית, בכל שיחה עם אסטרולוג חובב או אפילו בשיחות חולין: "אה, זה בגלל שמרקורי ברטרוגרד". מספיק שמישהו יפספס רכבת, שהטלפון יקרוס, או שמערכת יחסים תיכנס למשבר – מיד הכוכב האומלל הזה מקבל את כל האשמה. המסכן מסתובב סביב השמש במהירות, עושה את עבודתו נאמנה, ובני האדם כאן בכדור הארץ בטוחים שהוא קם על צד שמאל.

הביטוי "ברטרוגרד" מתאר תנועה שנראית לאחור בשמיים, אבל בפועל זו אשליה אופטית. הכוכב לא באמת הולך אחורה, אלא רק נראה כך ביחס אלינו. ועדיין, זה מספיק כדי לעורר בהלה עולמית שלמה. אנשים מתחילים להיזהר בכל מייל שהם שולחים, להימנע מחתימת חוזים, ולבדוק פעמיים את לוח הטיסות. יש מי שאפילו טוענים שהמחשב שלהם יודע בדיוק מתי מרקורי נכנס לרטרוגרד, והוא מתכנן שביתות בהתאם.

האמת? יש משהו משחרר בתירוץ הזה. כי אם זה לא אנחנו אשמים, אלא כוכב רחוק, אז אפשר להוריד קצת מהלחץ. אפשר לצחוק, לנשום, ולומר: "היקום מתבלגן, לא אני". במובן הזה, מרקורי ברטרוגרד הפך לקומיקאי סמוי – הוא מעניק לנו הפוגה מההאשמות העצמיות. הרי כמה קל יותר לומר: "זה הכוכב" מאשר להודות ששכחנו לכבות את הדוד.

אבל כאן מגיע הטוויסט: אולי דווקא הכאוס הקטן הזה הוא שיעור במסווה. כשדברים משתבשים, אנחנו לומדים גמישות. כשפגישה מתבטלת, אנחנו נאלצים לעצור רגע. כשמחשב מחליט למחוק מסמך – אולי זה סימן שהיה צריך להיכתב מחדש. לא חייבים לראות בזה עונש קוסמי; אפשר לראות בזה קריצה מהיקום: "היי, קח נשימה, אל תיקח הכול ברצינות".

ובינינו, כמה מצחיק שזה תמיד מרקורי. לא נוגה, לא מאדים, לא צדק. תמיד הוא. כנראה הוא פשוט הכוכב עם יחסי הציבור הכי גרועים. אולי הגיע הזמן שנחזיר לו כבוד. במקום להגיד "מרקורי אשם", נגיד: "מרקורי מזכיר לי לעצור, לבדוק, ולהרפות". כי בסוף, אם נשכיל לצחוק מכל הבלגן הזה, נגלה שהוא לא נורא כל כך. להפך – הוא שיעור בחיוך מול כאוס.

אז בפעם הבאה שהמחשב שלך יחליט שהיום הוא לא עובד, או שהפגישה תתבלגן ברגע האחרון, תוכל לבחור: להתעצבן – או לצחוק ולומר: "ברוך הבא, מרקורי ברטרוגרד". מי יודע, אולי אפילו תודה לו בלב על הקריזה הקטנה שהפכה לבדיחה טובה.