כוחה של האבן – איך קריסטלים “מדברים” איתנו
הסבר פשוט וקסום על הדרך בה קריסטלים משדרים תדרים, על מושג “התדר האישי”, ואיך בוחרים אבן תומכת לפי תחושה ולא רק לפי רשימה.
יש אנשים שמסתכלים על קריסטלים ורואים אבן יפה.
ואני רואה - לב פועם.
לא לב אנושי, אלא לב של אדמה. לב שמספר סיפור עתיק על זמן, על לחץ, על אש ועל סבלנות אין־סופית.
קריסטל הוא לא סתם חומר - הוא זיכרון של כדור הארץ.
כל גביש נוצר לאורך מיליוני שנים של התגבשות, טמפרטורה ולחץ - תהליך שמתרגם את האנרגיה הגולמית של היקום לחומר מוחשי שאפשר להחזיק ביד.
וזה בדיוק מה שהופך את האבן למורה שקטה: היא יודעת מה זה זמן.
היא מבינה ריפוי לא דרך מילים - אלא דרך רטט.
כשאנחנו נוגעים באבן, אנחנו לא רק נוגעים במינרל -
אנחנו נוגעים באור שנקרש.
באותו שדה אלקטרומגנטי שהיקום עצמו פולט, רק עכשיו הוא לובש צורה.
ולכן, הקריסטלים אינם “פועלים” במובן של כוח חיצוני - אלא מתקשרים עם מה שכבר קיים בנו.
הם לא משנים אותנו - הם מזכירים לנו תדר ששכחנו.
אם תעצרו לרגע ליד אבן אמטיסט, תרגישו את השקט הפנימי שלה.
היא לא מתאמצת להוכיח כלום - היא פשוט נמצאת.
זו הסיבה שאמטיסט נחשבת לאבן שמטהרת אנרגיה - לא כי היא “עושה”, אלא כי היא נמצאת בהרמוניה מלאה עם עצמה.
והנשמה שלנו, כשהיא פוגשת הרמוניה אמיתית - נזכרת איך גם היא יכולה להיות כזו.
קוורץ ורוד, לעומתה, רוטט בתדר של אהבה.
לא רומנטית בלבד, אלא אהבה אוניברסלית - החום שבלב, הרכות שבמבט, היכולת לסלוח.
כשמחזיקים אותה ביד, משהו בחזה נפתח.
לא כי האבן “פתחה”, אלא כי הלב נזכר איך זה להרגיש אהוב.
לאפיס לזולי מדברת בשפה אחרת - שפה של חכמה עתיקה.
זו האבן של מצרים העתיקה, של מלכות ובינה.
היא פותחת את ערוצי התקשור, לא מתוך מאמץ, אלא מתוך שקט.
אומרת: “הקשב. הידע כבר בך.”
יש בה כחול עמוק כמו ים של תודעה, ונצנוץ זהוב של תובנה רגעית - רמז לכך שכל ידע אמיתי מגיע רק כשאנחנו מוכנים לשקט.
מלאכית לעומת זאת - עוצמה ירוקה של שינוי.
היא לא שואלת אם אתה מוכן - היא מזיזה אנרגיה.
היא מלמדת אותנו להתמיר פחד לאומץ, ולהפסיק לברוח מהצללים שלנו.
לא במקרה הצבע שלה הוא ירוק - זה צבע הלב, המקום שבו האור והחושך נפגשים כדי להירפא יחד.
וכמובן, קוורץ שקוף - האבן הראשית, האם הגדולה של כל הקריסטלים.
היא אינה מתיימרת ללמד כלום, אלא רק לשקף.
אבן שמחזקת כל תדר שנמצא בסביבתה - לטוב או לרע.
ולכן, היא גם מלמדת אחריות אנרגטית: היא מזכירה לנו שכדי לקבל אור נקי, עלינו להיות כלי נקי.
היופי בקריסטלים הוא שלא צריך לדעת “להפעיל” אותם.
הם כבר פעילים - פשוט עלינו להקשיב.
אפשר להניח אותם על הגוף, לשאת בכיס, לישון איתם ליד הכרית, או פשוט להביט בהם באור.
בכל פעם שנביט בקריסטל באהבה, משהו ייענה.
אבן אינה דוממת. היא רק מדברת בשפה עתיקה של תדרים.
ולכן, כשאני אומר “כוחה של האבן”, אני בעצם מתכוון לכוח שבתוכנו, שמתעורר במגעה.
האבן איננה מקור הכוח - היא המראה שלו.
היא באה להזכיר לנו מה שכבר טמון בעומק הנשמה:
שגם אנחנו, כמו הקריסטלים, נוצרים מלחץ, מאתגרים את הזמן, ומאירים מבפנים - לא למרות מה שעברנו, אלא בזכותו.
אז אם יש לך אבן אחת בבית - אל תמהר לבחור לה “תפקיד”.
הנח אותה לידך, התבונן בה, שים לב מה היא גורמת לך להרגיש.
אם תעשה זאת באמת, תגלה שהיא מדברת.
לא במילים, אלא באהבה רוטטת של אדמה זוכרת.
מאמרים דומים
