האם החלום ההוא היה רק חלום?
לפעמים אנחנו מתעוררים עם לב פועם, עם תחושת נוכחות, עם מסר שלא ניתן להסביר – ושואלים את עצמנו: זה היה רק חלום?
בין עולמות הנשמה, המסרים והמראות הסמויים, מסתתרת אמת עדינה: לא כל חלום נועד להישכח עם הזריחה. חלקם באו להזכיר, לרפא, או לפקוח עין שלישית.
יש לילות שאתה מתעורר מהם אחרת.
לא בגלל סיוט, לא בגלל רעש – אלא בגלל תחושה.
משהו בך מתעורר עם הלב.
ולמרות שעיניים נפקחו – אתה עוד לא ממש חזרת.
כי יש חלומות כאלה, שנשארים איתך גם באור.
כמו שיר ששכחת שאתה מכיר.
כמו ריח של מישהו שלא פגשת מעולם.
כמו זיכרון ממקום שמעולם לא היית בו.
והשאלה הזו –
"זה היה רק חלום?"
חוזרת שוב ושוב.
כמעט כמו לחש.
אבל מה זה בעצם "רק" חלום?
ולמה אנחנו כל־כך ממהרים לזלזל במה שקרה כשישנו?
בתרבויות עתיקות – מחלומות לא היו מתעוררים, אלא נכנסים.
היו מקדשים שלמים לחלימה מודעת. היו אנשים שחלומם נחשב נבואה.
היה כבוד למה שעלה בלילה, כי האמינו – ובצדק – שבלילה הנשמה מדברת.
גם בתורות מיסטיות רבות, אומרים: בזמן שינה – התודעה משתחררת ממגבלות הגוף והחומר.
היא עולה למקומות אחרים. פוגשת מדריכים. מקבלת מסרים. חוזרת לגלגולים קודמים.
ולפעמים – היא פשוט מתבוננת בעצמה, מבחוץ.
יש חלומות שברור לנו שהיו רגשיים.
הם משחזרים כאב, חרדה, בדידות.
הם לוקחים את הפחדים הכי עמוקים שלנו, עוטפים אותם בתפאורה סוריאליסטית, ומציגים אותם כמו הצגה קטנה בתוך הראש.
אלו חלומות לניקוי. לשחרור.
הם לא חייבים להיות מובנים – הם פשוט מאפשרים לתודעה שלך לפרוק.
אבל אז… יש את החלומות האחרים.
החלום שאתה מתעורר ממנו עם דופק מואץ –
אבל לא כי פחדת, אלא כי משהו בתוכך נפתח.
החלום שבו מישהו שאיננו עוד בחיים הופיע פתאום –
אבל לא כזיכרון. כנוכחות.
הוא דיבר אליך. הסתכל עליך. אולי חייך. אולי מסר משהו קטן.
וזה מרגיש כל־כך אמיתי, שאתה קם מהמיטה עם דמעות.
החלום שבו אתה יודע שמשהו עומד לקרות –
ולא מבין מאיפה אתה יודע את זה.
או החלום שבו אתה בכלל לא היית "אתה", אלא מישהו אחר, במקום אחר, בזמן אחר –
ובכל זאת, זה הרגיש טבעי לגמרי. כאילו הנשמה שלך פשוט חזרה הביתה.
החלומות האלה – הם לא מקריים.
הם לא תוצאה של סרט שראית לפני השינה.
הם חלונות. פתחים. קריאות.
ואנחנו לא תמיד צריכים לפרש אותם – אנחנו צריכים להרגיש אותם.
לפעמים חלום בא לא כדי שתפענח – אלא כדי שתזכור.
שתזכור שאתה הרבה יותר מהשם שלך, מההיסטוריה שלך, מהכאבים שלך.
שתזכור שיש בך עולם שלם, נשמה שיודעת, תודעה שמטיילת בין עולמות.
שתזכור שאתה מחובר – למשהו גדול ממך.
ושאתה לא לבד.
אז לא, החלום ההוא לא היה "רק" חלום.
הוא היה שיחה עם החלק הכי עמוק שבך.
עם מה שלא תמיד מצליח לעלות ביום.
עם האמת שבין המילים.
בפעם הבאה שתקום עם הלב פתוח –
אל תמהר לסגור אותו בשם ההיגיון.
עצום שוב עיניים. נשום. הקשב.
אולי הוא עוד שם. מחכה שתענה.
מאמרים דומים
