מה עושים כשהמדריך הרוחני שותק?

יש תקופות שבהן הכול ברור.
אתה שואל – ומקבל תשובה
.פותח קלף – והוא מדויק להכאיב
.חולם חלום – והוא מרגיש כמו מסר ישיר מהיקום
.יש חיבור, יש תנועה, יש ודאות פנימית ש"אתה מובל"
.ואז, פתאום… שקט

.

לא שקט מדיטטיבי, לא שקט נעים.
שקט צורם.
שקט שמבקש תשובה – ולא נותן אחת.
שקט שגורם לך לבדוק שוב ושוב: אולי משהו לא בסדר איתי?
למה אני לא מרגיש כלום?
למה המדריך שלי לא מגיב?
למה אין לי אינטואיציה פתאום?
מה קרה לקשר שהיה לי עם הנשמה, עם היקום, עם הכוחות העליונים?

זו תחושת בדידות שקשה להסביר.
כמו ילד שהלך לאיבוד בקניון – ופתאום לא רואה את ההורה.
העולם לא השתנה – אבל התחושה השתנתה לגמרי.

וזה מלחיץ.
בעיקר למי שהורגל לשמוע, לראות, לדעת.
כי השקט הזה מרגיש כמו נתק.
כמו טעות.
כמו עונש.

אבל הוא לא.

שתיקה כהזמנה

אחד השיעורים העמוקים ביותר בדרך הרוחנית הוא:
המדריך שלך שותק – לא כי הוא עזב, אלא כי הוא סומך.

בדיוק כמו הורה שלא יושב כל רגע על הילד כשהוא כבר למד ללכת.
בדיוק כמו מורה שמניח לתלמיד לפתור את התרגיל בעצמו, גם אם הוא מסתבך.

השתיקה הרוחנית איננה עונש – אלא הזמנה.
הזמנה ללכת קצת לבד.
הזמנה לפגוש את עצמך ללא תיווך.
הזמנה להפסיק להישען – ולהתחיל להחזיק את עצמך.

וזה קשה. מאוד.
כי זה מאלץ אותך להיכנס פנימה, גם כשאתה עייף, מבולבל, או כועס.
זה מאלץ אותך להפסיק לצפות לתשובה מבחוץ – ולשאול שאלה מסוג אחר:
מה קורה בתוכי, שמבקש ממני לעצור כרגע?

שלבים של שקט רוחני

במהלך השנים נתקלתי בעשרות אנשים שחוו "ניתוק מהמדריך".
זה עובר אצל כולם בתבנית דומה – גם אם הסיפורים שונים:

  שלב הפאניקה – איפה הוא? מה עשיתי? למה נעלם? אולי כעס?

  שלב ההלקאה העצמית – אני לא מחובר מספיק. אני לא ראוי. איבדתי את היכולת.

  שלב הניסיון "לכפות" מסרים – פתיחה בכוח, עוד שאלה, עוד תקשור, אפילו חיפוש אצל מתקשרים אחרים

  שלב הייאוש או הכעס – למה עזבו אותי ברגע הכי חשוב? איפה כל האור שהם דיברו עליו?

  שלב ההבנה החדשה – פתאום, בלי אזהרה, נופלת תובנה. דרך חלום. דרך שקט. דרך כאב שעבר.

ואז – משהו משתנה.
לא כי המדריך חזר – אלא כי אתה התחלת לשמוע מחדש.

מה עושים כשאין תשובה?

הנה כמה עוגנים שיכולים לעזור כשנדמה שהמדריכים שותקים:

  הפסק לדרוש מסר – והתחל להקשיב לשקט
  לפעמים המסר נמצא בשקט עצמו.
  לא כל שאלה מקבלת תשובה במילים.

  תכתוב. אפילו בלי לדעת למי.
  פשוט תוציא. מחשבות, תחושות, כעסים. זה פותח ערוצים אנרגטיים.

  תחזור לפשטות הרוחנית
  נשימה. טבע. הדלקת נר. שיר שקט.
  לפעמים המדריך מדבר דרכם – לא דרך התקשור.

  תבדוק אם אתה באמת פנוי לשמוע
  אולי אתה עמוס מדי? לחוץ מדי? מבקש מסר שלא תוכל להכיל?

  תשאל שאלה אחת פשוטה:
  "מה אני לומד מהשקט הזה?"
  או:
  "מה הנשמה שלי מבקשת ממני להבין – דווקא עכשיו?"

שתיקה שמחברת

יש מדריכים שמדברים.
ויש מדריכים שבוחרים להוביל דרך חוויה, לא דרך מילים.

לפעמים, כשהם שותקים – זה כדי שתתחבר שוב למהות העמוקה ביותר שלך:
הניצוץ שבתוכך.
הקול שלך.
האור הפנימי שלך – שלא תלוי באף מדריך חיצוני.

רק שם, בקצה השקט, קורה הריפוי האמיתי.
שם מתברר שהמדריך שלך… לא עזב.
הוא פשוט עמד מאחוריך כל הזמן – חיכה שתפסיק להסתכל עליו,
ותתחיל להביט קדימה.