מכתב אל הנשמה – לזכור למה באנו לכאן

נשמה יקרה,
אני כותב לך הערב כי אני יודע שאת שומעת.
לא דרך אוזניים, אלא דרך הרעד הקטן בלב, זה שמופיע בדיוק כשנדמה שהכול חשוך מדי.

רציתי להזכיר לך משהו פשוט: את לא כאן במקרה.
לא נולדת לתוך הכאב הזה, או האתגר הזה, סתם כך.
בחרת בזה.
בחרת לרדת לעולם של שכחה - כדי לזכור את האור שלך מתוך החושך.

מסע הנשמה

במקום שממנו באת - אין זמן, אין פחד, אין גוף.
יש רק אהבה.
אבל הנשמה, כמו ניצוץ סקרן, רצתה לגדול.
והדרך היחידה לגדול - היא דרך חוויה.

אז ירדת לכאן, עטופה בגוף, עטופה בזיכרונות ישנים שעתידים להישכח, והתחלת מסע שנקרא חיים.

כל אדם שפגשת - הוא מראה.
כל כאב שחווית - שיעור.
כל דמעה - תפילה שלא נאמרה במילים.

למה זה כל כך קשה לפעמים

כי בחרת דרך אמיצה.
בחרת ללמוד דרך אהבה - ולא דרך פחד.
והעולם, לפעמים, בוחן אותך בדיוק במקום שבו את הכי מאירה.

כשהכול מתפרק, כשאנשים הולכים, כשאת מרגישה שאת לבד - תזכרי: היקום לא נעלם. הוא רק מחכה שתפסיקי לרדוף, ותתחילי להקשיב.

הנשמה שלך זוכרת

את השיר הראשון ששמעת עוד לפני שנולדת.
את ההבטחה שנתת - להביא אור, גם אם יכאב.
את האמונה שתמיד יש דרך, גם כשאין שביל.

וזה קורה - בכל פעם שאת בוחרת בטוב, בכל פעם שאת עוצרת לנשום במקום לצעוק, בכל פעם שאת מחבקת מישהו אחר למרות הכאב שלך - את מממשת את הסיבה שבאת לכאן.

המסר הסודי

העולם ישכנע אותך שאת צריכה להיות מישהי אחרת כדי להיות “שווה”.
אבל האמת הפוכה לגמרי:
כל מה שהיקום רוצה - זה שתהיי את עצמך.
לא גרסה מתוקנת, לא גרסה מלוטשת - אלא את, כפי שאת.
כי רק כך, דרך האמת שלך,
האור שלך יכול לעבור הלאה.

אז נשמה יקרה, אם תתעייפי, תנוחי.
אם תכאבי, תבכי.
אבל אל תשכחי לרגע אחד קטן:
את אור מהלך, ואת אהבה בצורת אדם.

כל עוד את כאן - העולם לא חשוך באמת.
הוא רק מחכה שתפתחי שוב את הלב.

ולפעמים, לא צריך לדעת את הדרך - מספיק לזכור למה יצאנו אליה מלכתחילה.