דמעות של פנס רחוב

בן בר-נוי פניקס • 24 ביולי 2025

לפעמים, בלילות גשומים במיוחד, אני מוצא את עצמי מביט בפנסי הרחוב. לא באור שלהם, אלא במה שמאחוריו. בעצב השקט הזה שהם מקרינים. יש בהם משהו כל כך חשוף, כל כך בודד, וכל כך נאמן לתפקיד שלהם – שהם גורמים לי לחשוב.


פנס רחוב לא בוחר מתי להידלק. הוא לא מתלבט אם להאיר או להישאר כבוי. הוא פשוט שם – עומד זקוף, שקט, מדויק, ומדליק את האור שלו גם כשאף אחד לא עובר. גם כשאין מי שיראה. גם כשכולם ישנים והוא היחיד שנשאר ער. יש בזה משהו נוגע. כמעט אנושי. כאילו יש לו דופק. כמו שהוא מחכה למישהו – ולא משנה אם מישהו באמת יבוא.

ראיתי פעם פנס כזה באמצע הלילה, בגשם שוטף. עמדתי לידו כדי לא להירטב לגמרי, ופתאום שמתי לב שמן הזכוכית שלו מטפטפות טיפות מים באיטיות. והיה בזה משהו... לא יודע להסביר. כאילו הפנס בוכה. לא בכי של כאב, אלא של חמלה. של עייפות. של מישהו שעשה את העבודה שלו שוב ושוב ושוב – גם כשהעולם שכח ממנו. זה אולי היה רק מים שנקוו על העדשה, אבל באותו רגע זה הרגיש כמו דמעות של פנס רחוב.


ואני חושב כמה מאיתנו מרגישים לפעמים בדיוק כך. עומדים במקום, נותנים אור, עושים את הדבר שלנו בשקט, ממשיכים להחזיק – גם כשאף אחד לא רואה. גם כשאין מחיאות כפיים. גם כשבתוך הלב – גשם.


אנחנו לא תמיד צריכים שמישהו יאיר לנו. לפעמים, כל מה שאנחנו צריכים זה שיזהו אותנו. שיראו שגם אם האור שלנו לא בוהק – הוא עדיין שם. שהוא יציב, שהוא עדין, שהוא עושה את העבודה. בדיוק כמו הפנס. שלא מתרברב, שלא מבקש במה, רק מדליק את עצמו שוב ושוב בכל לילה, כי זו המשמעות שלו. כי יש בזה שירות שקט לעולם.


אולי כל אחד מאיתנו הוא קצת פנס רחוב. אולי כולנו מאירים למישהו מבלי לדעת. אולי גם אם נראה לנו שאנחנו לבד – יש מישהו שעובר מתחתינו בדיוק ברגע הנכון, ומקבל מאיתנו אור קטן שעוזר לו להמשיך. ואולי לא נזכה לדעת מזה אף פעם. וזה בסדר. כי לא כל אור מחפש הכרה. יש אור שפשוט קיים – בשביל להיות.


אז אם אתה מרגיש עייף, אם את מרגישה שכבר לא שמים לב לנוכחות שלך, אם נדמה לך שאת מאירה לשום מקום – תזכרי בפנס ההוא. שגם בלילה הכי שקט, הוא המשיך לעמוד שם. גם בגשם, גם בערפל, גם כשלא היה איש ברחוב.



הוא לא כיבה את עצמו – כי הוא ידע, עמוק בפנים, שגם אם עכשיו נדמה שהכול חשוך – מישהו עוד יזדקק לאור הזה. גם אם לרגע. גם אם בלי לומר תודה.

ויש בזה משהו מרגש. לדעת שאתה לא צריך לזרוח – כדי להאיר. לדעת שגם העדינות שלך, גם הקביעות שלך, גם הדמעות השקטות שמטפטפות לך מבפנים – הן חלק מהאור הזה שאתה מביא לעולם.

מאמרים דומים

מאת בן בר־נוי פניקס - נסיך הלבבות 4 בדצמבר 2025
יש רגעים שבהם הלב מפוחד לא כי קרה משהו עכשיו - אלא כי הוא זוכר. זוכר את הפעמים שנשבר, שננטש, שלא ראו אותו, שלא בחרו בו. וכשזה קורה, הוא בוחר להתכווץ כדי לשרוד. מאמר על הדרך הרכה לפתוח את הלב מחדש, בלי להכריח ובלי להכאיב.
מאת בן בר־נוי פניקס - נסיך הלבבות 4 בדצמבר 2025
אהבה יכולה להיות חיבוק שמרחיב את הנשמה - או אחיזה שמכווצת אותה. לפעמים אנחנו מתבלבלים וחושבים שקרבה חייבת להיות שליטה, ביקורת או פחד לאבד. אבל האמת הפשוטה היא כזו: אהבה אמיתית לא לוקחת חופש - היא נותנת אותו.
מאת בן בר־נוי פניקס - נסיך הלבבות 4 בדצמבר 2025
אשמה היא מהרגשות הכבדים ביותר שאנחנו סוחבים - לעיתים שנים ארוכות מדי. היא לוחשת שאנחנו אחראים לכאב של אחרים, או שלא היינו “מספיק טובים”. אבל אשמה אינה סימן לעומק - היא סימן לכך ששכחנו להיות אנושיים. מאמר על החופש שמגיע כשאנחנו מפסיקים להילחם בעצמנו.
מאת בן בר־נוי פניקס - נסיך הלבבות 4 בדצמבר 2025
כולנו נושאים צלקות - חלקן נראות, חלקן שקטות ונסתרות בלב. הן לא רק סימן לפגיעה, אלא עדות לעומק שחיינו נגעו בו. כאשר אנחנו לומדים לראות את הצלקות כחלק מהסיפור ולא מהכישלון, אנחנו מגלים שהן יכולות להפוך למקור כוח, תבונה וחמלה.
מאת בן בר־נוי פניקס - נסיך הלבבות 3 בדצמבר 2025
המוח שלנו מייצר אלפי מחשבות ביום - וחלקן כלל לא מועילות לנו. לפעמים אנחנו לא חושבים את החיים - אלא חושבים את עצמנו לדעת. כשאנחנו לומדים לסדר, לסנן ולשחרר את הרעש המנטלי, אנחנו חווים בהירות, שלווה ונשימה חדשה.
מאת בן בר־נוי פניקס - נסיך הלבבות 3 בדצמבר 2025
השקט הפנימי אינו יעד חיצוני - הוא מצב תודעתי. הוא לא נוצר כשסוף־סוף אין רעש בעולם, אלא כשאנחנו מפסיקים את המאבק הפנימי. זהו מאמר על הדרך למצוא בתוכנו מקום שאיש לא יכול לקחת מאיתנו.
מאת בן בר־נוי פניקס - נסיך הלבבות 3 בדצמבר 2025
יש אנשים שנוכחותם ממלאת אותנו חיים - ויש אנשים שנוכחותם מרוקנת אותנו בשקט. הם לא תמיד רעים, לא תמיד מודעים, ולעיתים אפילו לא מתכוונים. אבל הגוף והנשמה מרגישים את זה - גם אם השכל לא יודע להסביר. מאמר על הזכות לשמור על האנרגיה שלנו ועל הגבול הרגשי.
מאת בן בר־נוי פניקס - נסיך הלבבות 3 בדצמבר 2025
בתוכנו חי ילד קטן - עם לב רגיש, חלומות גדולים ופחדים עתיקים. הוא לא נעלם כשהתבגרנו - הוא רק למד להתחבא. כאשר אנחנו מתקרבים אליו ברכות ולא בכוח, אנחנו מגלים את המקור העמוק ביותר של הרגש והאנושיות בתוכנו.
מאת בן בר־נוי פניקס - נסיך הלבבות 3 בדצמבר 2025
בכולנו יש צדדים שאיננו מראים לעולם - פחדים, חולשות, חרטות, קנאה, פגיעוּת. הצל אינו האויב - הוא החלק שמחכה שיכירו בו מבלי לשפוט. כשאנחנו לומדים לאהוב גם את המקומות החשוכים בתוכנו, אנחנו מפסיקים להילחם בעצמנו - ומתחילים להירפא באמת.
מאת בן בר־נוי פניקס - נסיך הלבבות 3 בדצמבר 2025
העולם מדבר אלינו בקולות חזקים - הודעות, מטלות, מסכים, ציפיות. אבל דווקא בתוך הרעש החיצוני, מסתתרת אפשרות להקשיב לרעש הפנימי - ואז להשקיט גם אותו. שקט אמיתי אינו נמצא בחוץ - אלא נוצר מבפנים. מאמר על היכולת לגלות בתוכנו פינה של שלווה, גם כשהכול סביבנו רועש.
Show More