המגדל שקרס – ולמה זה תמיד מבשר התחלה חדשה

יש קלפים בטארוט שאנשים חוששים לפגוש.

אבל יש קלף אחד שברגע שהוא מופיע – כולם לוקחים נשימה עמוקה.

המגדל.

המבנה המרשים שמתמוטט בבת אחת. הברק שמכה מהשמיים. הדמויות שנזרקות ממנו החוצה.

על פניו – קלף של אסון. של קריסה. של אובדן שליטה.

אבל בפועל? אולי זה הקלף הכי אמיתי בחיים שלנו.

כי לפעמים, מה שצריך לקרוס – זה מה שבנוי על שקר, על פחד, על אגו.

ומה שנשאר – הוא האני האמיתי שלנו, סוף סוף חופשי.

למה דווקא עכשיו זה קורס?

קלף המגדל מגיע כשאנחנו כבר יודעים בפנים שמשהו חייב להשתנות – אבל לא מעיזים לזוז.

אז היקום, באהבתו הקשוחה, דוחף אותנו.

לא כדי להכאיב.

כדי לשחרר.

זה יכול להיות קשר שלא משרת אותנו יותר.

עבודה שכבר כיבתה את האור הפנימי.

אמונה שמגבילה אותנו.

או אפילו דימוי עצמי שבנינו סביב תפקיד – וכבר לא מתאים לנו.

הקריסה נראית כואבת מבחוץ.

אבל האמת? הנשמה כבר שמחה בפנים. היא ביקשה את השחרור הזה.

בתוך ההריסות – מתחילה אמת חדשה

הקלף הזה לא מציע נחמה רכה.

הוא לא מבטיח שהכול יהיה נעים.

אבל הוא כן בא עם מתנה אחת יקרה: כנות.

כשהמסכות יורדות, כשהקירות נופלים – נשאר האדם האמיתי.

ולא פעם, בתוך ההריסות, אנחנו מגלים:

כמה כוח יש לנו.

כמה חופש יש בוויתור.

כמה היינו כלואים – בלי לדעת.

האם אפשר למנוע את המגדל?

לפעמים כן.

קלף המגדל מופיע לעיתים כאזהרה מוקדמת – תסתכל על חייך, תגיד את האמת לעצמך, ותשנה מתוך רצון – במקום לחכות לשבר חיצוני.

אבל גם אם השבר בא – זה לא עונש.

זה שער.

לפעמים דווקא הרגע שבו אתה מרגיש הכי מפורק – הוא הרגע שבו הנשמה שלך סוף סוף לוקחת פיקוד.

תרגול קצר: "מגדל אחד לשחרר"

קח דף וכתוב עליו: מה הדבר בחיים שלי שאני מרגיש שבנוי על פחד או אגו?

שאל את עצמך: מה יקרה אם זה יתמוטט?

עכשיו כתוב שורה אחת בגוף ראשון: אני משחרר את… ומזמין במקומו…

קרע את הדף בטקס סמלי קטן – ותן לברק הפנימי שלך להוביל משם.

מתוך ההריסות נבנה חופש

"המגדל הוא לא עונש – הוא תשובה לבקשה ישנה של הנשמה להשתחרר."