הזמן כמעגל אינסופי
הזמן איננו קו ישר כפי שאנו רגילים לחשוב. הוא גלגל, מעגל אינסופי של חזרה והתחדשות. כל עונה, כל ירח, כל מחזור חיים – כולם חלק מריקוד קדום שבו אין התחלה ואין סוף.
האנושות רגילה למדוד את הזמן בקווים ישרים. שנה מתחילה ונגמרת, יום מתחלף בלילה, מחוגי השעון נעים קדימה ללא חזרה. אך בעומק המיסטי של הקיום הזמן אינו קו – הוא מעגל. הוא ספירלה אינסופית שבה הכול חוזר, נפתח מחדש, ומתחבר לרגעי עבר ועתיד.
הטבע עצמו מזכיר לנו זאת. עונות השנה חוזרות במחזוריות קבועה, הירח מתמלא ומתמעט, והשמש זורחת ושוקעת שוב ושוב מבלי להחמיץ אף מחזור. גם חיינו האישיים מהדהדים את אותו עיקרון: לידות, מוות, תחייה מחודשת – בכל שלב יש סיום שהוא התחלה, והתחלה שהיא סיום.
במיסטיקה, הזמן נחשב למעגל שמחבר בין כל ממדי הקיום. בקבלה מתוארת ספירת העומר, מחזור של שבעה שבועות שמכין את הנשמה לקבלת אור חדש. במסורות השמאניות הזמן נתפס כמעגל של חיים, מוות ולידה מחדש. ובפילוסופיה ההודית מתוארת "קאלצ’קרה" – גלגל הזמן האינסופי, שבו אין רגע שאינו קשור לרגע אחר.
כאשר אנו רואים את הזמן כמעגל, מתרחש שינוי עמוק בתודעה. איננו עוד שבויים בתחושת "הולך ונגמר", אלא מבינים שכל דבר חוזר – אולי לא באותה צורה, אך באנרגיה חדשה. זה מעניק נחמה: גם אם עתה אנו חווים חושך, בסיבוב הבא יגיע האור. גם אם נפלנו, המעגל מבטיח שתגיע גם עלייה.
המעגליות מלמדת אותנו גם על סבלנות. אין צורך להאיץ את הזמן – הוא יודע לחזור. בדיוק כפי שאי אפשר למשוך בפרח כדי שיפרח מהר יותר, כך אי אפשר לאלץ את מחזורי חיינו להתרחש לפני זמנם. החכמה היא להתמסר לזרימה, להקשיב לקצב הגדול יותר.
אך הזמן כמעגל אינסופי אינו רק מחזור חיצוני – הוא מתקיים גם בתוכנו. רגשותינו, מחשבותינו, גם הם נעים במעגליות. יש ימים של שמחה, יש ימים של עצב, אך שניהם חלק ממעגל אחד. אין טעם להיאחז באור כאילו יישאר לנצח, ואין טעם לפחד מהחושך כאילו לא יעבור. הכול חלק מריקוד אינסופי שבו הנשמה לומדת את שיעוריה.
כאשר אנו חיים מתוך הבנה של זמן מעגלי, אנו הופכים רכים יותר. אנו יודעים שגם הקושי יחלוף, שגם העונג ישוב, ושאנו תמיד חלק ממשהו גדול בהרבה מאיתנו. אנו מבינים שהחיים אינם מרוץ מהתחלה עד סוף, אלא מעגל שאין בו קו סיום – רק התרחבות והעמקה.
בסופו של דבר, הזמן כמעגל אינסופי הוא הזמנה. הזמנה לראות בכל רגע לא נקודת קצה אלא נקודת מפגש – מפגש בין עבר לעתיד, בין זיכרון לחלום, בין נשימה אחת לשנייה. ברגע כזה אנו חשים את הנצח.
ואולי זה הסוד הגדול: הזמן אינו באמת חולף. הוא תמיד כאן, מסתובב, חוזר, ומזכיר לנו שגם אנחנו – חלק ממעגל שאין לו סוף.
מאמרים דומים
