צללים ואור: ריקוד הניגודים
האור והצל אינם אויבים. הם בני זוג בריקוד עתיק, שני קטבים המשלימים זה את זה. רק כאשר אנו לומדים לחבק את שניהם, אנו יכולים לחיות בשלמות אמיתית.
האדם נוטה לראות את האור והצל ככוחות מנוגדים. האור הוא הטוב, ההשראה, השמחה; הצל הוא הפחד, הכאב, החשכה. אנו משתוקקים אל האור ומנסים לברוח מן הצל, אך במבט מיסטי ברור ששניהם חלק בלתי נפרד מאותו מחול. אין אור ללא צל, ואין צל ללא אור.
בתוך כל אחד מאיתנו מתקיימים שני הקטבים הללו. יש בנו צד מואר – האהבה, הנתינה, היצירה, ההשראה. ויש בנו גם צד מוצל – הפחדים, הכעסים, הפצעים. פעמים רבות אנו מנסים להדחיק את הצללים, להסתיר אותם מעצמנו ומאחרים. אך ההדחקה אינה מעלימה אותם – היא רק גורמת להם לבעור בחשכה, לחכות לרגע שבו יוכלו לפרוץ החוצה.
במסורות רבות למדו חכמים כי הדרך לריפוי עוברת דרך ההכרה בצל. בבודהיזם מדברים על קבלה של כל החלקים, בקבלה מזכירים את עבודת ה"קליפות" – אותם צדדים שמסתירים את האור, ובפסיכולוגיה המודרנית יונג טבע את המושג "הצל" ככוח לא מודע שיש להאיר עליו אור. כל הדרכים הללו מובילות להבנה אחת: איננו יכולים להיות שלמים בלי לחבק את שני הצדדים.
כאשר אנו לומדים להתבונן בצללים שלנו מבלי לשפוט אותם, אנו מגלים שהם אינם אויבים אלא מורים. הכעס, למשל, יכול ללמד אותנו היכן נחצו גבולותינו. הפחד יכול להראות לנו היכן טמון הכוח שלנו שעדיין לא העזנו לגלות. הכאב יכול להפוך לדלק לשינוי. הצל אינו בא להרוס אותנו – הוא בא לחשוף מה עוד מבקש ריפוי.
הריקוד בין האור לצל מתקיים גם בטבע. יום ולילה מתחלפים, חורף וקיץ מאזנים זה את זה, גאות ושפל נעים במחזוריות. כשם שהיקום רוקד בין שני הקטבים, כך גם אנחנו מוזמנים לרקוד עם החלקים שבתוכנו. לא לבחור צד אחד ולשלול את השני, אלא לאפשר לשניהם לחיות בהרמוניה.
האור מעניק לנו השראה, חיבור, תחושת אחדות. הצל מעניק לנו עומק, שורשים, הבנה. יחד הם יוצרים את המלאות של החיים. מי שינסה לחיות רק באור – יחיה בעולם חד־ממדי, מנותק מחלקים מעצמו. מי שייתקע רק בצל – יישאר לכוד בחושך. אך מי שילמד לנוע ביניהם, לחבר ביניהם, יגלה שלמות חדשה.
במיסטיקה מדברים על היכולת "להאיר את הצל". המשמעות אינה למחוק אותו, אלא לשאת אותו באהבה. כמו להדליק נר בחדר חשוך – הצל לא נעלם, אבל האור מגלה שהוא כבר לא מפחיד. הוא חלק מן הנוף, חלק מאיתנו.
ובסופו של דבר, האור והצל הם ריקוד אחד. ריקוד שבו כל צד נותן מקום לאחר. אם נדע להצטרף אליו, נגלה שבתוך כל צל יש גרעין של אור, ובתוך כל אור יש נגיעה של צל – ורק שניהם יחד יוצרים את השלם.
מאמרים דומים
