מים וטהרה במיסטיקה

מאז בריאת העולם נחשבו המים לכוח מטהר, יסוד ראשוני שבו שוכנים סוד הבריאה וההתחדשות. ספר בראשית עצמו פותח בתיאור "ורוח אלוהים מרחפת על פני המים" – כאילו כל מהות הקיום נולדה מתוך הים הקדום. המים אינם רק חומר – הם מהות רוחנית, יסוד שמחבר אותנו למקורות החיים.

במסורות מיסטיות רבות, פעולת הטבילה במים היא טקס של טהרה. ביהדות, המקווה נתפס כמעיין של התחדשות – מקום שבו האדם נכנס כגרסה אחת של עצמו ויוצא כגרסה נקייה, חדשה ורעננה. בנצרות, טקס הטבילה במים מסמל לידה מחדש וכניסה אל חיי רוח. בתרבויות השמאניות, נהרות ואגמים נחשבים לשערי מעבר אל עולמות אחרים. בכל אחת מהדרכים, המים נושאים את אותה משמעות – הם מחזירים אותנו אל נקודת ההתחלה, אל טוהר הבריאה.

אך המים אינם רק טקס חיצוני – הם גם כלי פנימי. מי שעומד תחת מקלחת לאחר יום קשה, ונותן לעצמו לדמיין שכל זרם מים שוטף ממנו פחדים, דאגות וכאב, חווה טקס טהרה ממשי. כל כוס מים שנשתית בכוונה מודעת יכולה להפוך לשיקוי של ברכה. כל טבילה בים או באגם יכולה להיות חניכה מחודשת.

המים מלמדים אותנו על עקרון השחרור. אי אפשר לאחוז בהם – הם תמיד זורמים, תמיד ממשיכים הלאה. כך גם חיינו: כדי להיטהר עלינו לשחרר את מה שכבר איננו שייך לנו, לא להיאחז בפצעים ובזיכרונות. כשם שהנהר מנקה את גדותיו תוך כדי זרימה, כך גם אנו יכולים לאפשר למים הפנימיים שבנו לשטוף את כל מה שעוצר אותנו מלהתחדש.

במיסטיקה, המים מסמלים גם מעבר בין עולמות. המעבר דרך מים נתפס כשער בין קיום אחד למשנהו – בין טומאה לטהרה, בין עבר לעתיד, בין ישן לחדש. הם נושאים את הכוח להמיס גבולות ולפתוח אפשרויות חדשות.

כוחה של הטהרה במים אינו רק בתחושה הפיזית של ניקיון, אלא באנרגיה שהם נושאים. המים סופגים אנרגיות, זוכרים, משקפים. כאשר אנו נכנסים אליהם בכוונה מודעת, אנו מעניקים להם רשות לשאת מאיתנו את כל מה שכבד מדי. וכשאנו יוצאים מהם – אנו קלים יותר, מוארים יותר, חופשיים יותר.

ולכן, מים אינם רק משאב טבע. הם ברכה. הם מורה רוחני שקט, שלוחש לנו בכל טיפה: אפשר להתחיל מחדש.