מקום בארץ שמרגישים בו את הקסם באוויר

יש מקומות בעולם שאינם צריכים פרסומת - מספיק להגיע אליהם, והם כבר עושים את כל העבודה. גם בארץ שלנו יש נקודות כאלה, שבכל פעם שאני מבקר בהן, אני מרגיש כאילו מישהו הסיט לרגע את הווילון שבין המציאות לבין הקסם.

המקום שעליו אני מדבר הפעם הוא ראש פינה. כן, אותה מושבה ותיקה בגליל העליון, שכולם שמעו עליה, אבל לא כולם חוו אותה באמת. רוב האנשים מגיעים לשעה-שעתיים, שותים קפה באחת המרפסות היפות, וממשיכים הלאה. אבל מי שנשאר קצת יותר, מגלה שהיא לא רק יפה - היא נוגעת בלב בצורה שקשה להסביר.

הקסם של ראש פינה לא נמצא רק במבנים האבן העתיקים שלה, או ברחובות הצרים המרוצפים באבנים עגלגלות. הוא נמצא באוויר - תרתי משמע. יש שם ריח של צמחי בר אחרי הגשם, קול של פעמוני עיזים מההרים, ואור מיוחד שנשבר בזוויות שונות לאורך היום. בבוקר, השמש מטפסת לאט מעל רכס הרי נפתלי, צובעת את הכול בזהב עדין. אחר הצהריים, הצללים מתארכים, והעיר נעטפת באור חם שמרגיש כמו חיבוק.

פעם, הגעתי לשם בתקופה שבה הייתי צריך שקט. לא שקט רגיל, אלא שקט שמגיע מבפנים. שכרתי חדר קטן באחד הצימרים הישנים, כזה שהיה פעם בית אבן של משפחה חלוצית. החלון פנה לעמק החולה, והנוף היה כמו ציור חי - שדות ירוקים, קווי מים דקים, וציפורים שנעות במעגלים רחבים בשמיים. כבר ביום הראשון הרגשתי שהנשימה שלי משתנה, שהיא יורדת עמוק יותר, כאילו הגוף יודע שהוא נמצא במקום בטוח.

ביום השני, יצאתי להליכה קצרה בשביל שמטפס אל ההר. בדרך חלפתי על פני גדר אבן נמוכה, ומאחוריה פרח רימון בוהק. עצרתי והבטתי בו, בלי סיבה מיוחדת, רק כי הוא היה יפה. ואז הבנתי - זהו רגע הקסם. זה לא איזה אירוע גדול או מראה דרמטי. זה הרגע שבו אתה באמת כאן, נוכח, קולט את כל הפרטים הקטנים.

מה שמיוחד בראש פינה, ובכל מקום אחר שיש בו קסם אמיתי, הוא שהוא לא מנסה להרשים אותך. הוא פשוט קיים, ואתה זה שצריך לפתוח את הלב כדי לפגוש אותו. אין שלטי ניאון, אין "אטרקציות" במובן הרגיל - יש שקט, יש טבע, ויש תחושה שכל אבן, כל עץ, כל קיר מספרים סיפור.

מאז, בכל פעם שאני מרגיש צורך להתנתק מהעולם כדי להתחבר מחדש לעצמי, אני נוסע לשם. אני יושב באחת המרפסות הפונות לנוף, שותה קפה, ומרגיש את הרוח הגלילית עוברת בי. לפעמים אני מביא מחברת וכותב, לפעמים אני פשוט בוהה בעננים.

הקסם הזה הוא לא רק של ראש פינה - הוא נמצא בעוד מקומות בארץ: במדבר יהודה בשעת זריחה, ביער ביריה אחרי לילה של גשם, או בחוף נידח בשקיעה. אבל בראש פינה הוא מורגש כמעט מיד, כאילו היא יודעת בדיוק מה באת לחפש.

אז אם אתה מחפש מקום שבו האוויר עצמו מרגיש כמו חיבוק, שבו הזמן מאט והלב נרגע, קפוץ לראש פינה. לא כטיול מהיר, אלא כהזמנה לשהות, לנשום, ולתת לקסם שבאוויר לעשות את שלו.