שישי בנשימה אחת – מדיטציית כתיבה קצרה לסופ"ש

יש רגע כזה בשישי שבו השקט מתחיל לחלחל.
לפעמים זה קורה כשמניחים את הסירים, לפעמים כשהשולחן עוד לא ערוך, ולפעמים – רגע לפני שהלב מתמסר למנוחה.
זה הרגע שבו אתה מרגיש שאתה סוף־סוף מגיע לעצמך.

אז במקום רק לקרוא – בוא נכתוב.
לא כתיבה מסודרת, לא יצירת מופת.
כתיבה של נשמה.
כזו שעוברת דרך הלב, דרך הגוף, ונוחתת על הדף כמו נשימה.

הזמנה למדיטציית כתיבה קצרה, לשישי הזה.
תרגיל אחד. שלוש שאלות. דף פתוח. לב פתוח.
איך עושים את זה?

  מצא מקום שקט.
  תן לעצמך כמה דקות – אפילו אם הבית רועש, גם אם הילדים בסלון. רק רגע אחד שלך.

  קח דף ועט.
  אפשר גם בטלפון – אבל עדיף משהו מוחשי.
  תרגיש את הכתיבה בגוף.

  עצום עיניים.
  קח נשימה עמוקה. תן לה להיכנס – ולצאת בלי מאמץ.
  נשימה אחת.
  ואז תתחיל לכתוב.

שלוש שאלות ללב:

  מה אני רוצה לשחרר מהשבוע הזה?
  (רמז: זו לא חייבת להיות דרמה גדולה. לפעמים זה פשוט: "את הביקורת העצמית שלי.")

  מה הייתי רוצה לחוות בשבת הקרובה?
  (לא מה אני "צריך" לעשות – אלא מה הנשמה שלי זקוקה לו.)

  מה אני בוחר לקחת איתי ליום ראשון?
  (תחושה, מחשבה, מילה, תובנה.)

טיפ קטן לסיום:

אל תנסה לכתוב נכון.
אל תחשוב מה ייצא מזה.
פשוט תן למילים לנשום דרכך.

תופתע לגלות, לפעמים, שהשקט הפנימי הכי עמוק –
מתחיל דווקא כשאתה נותן לו קול.

שישי בנשימה אחת.
דף. עט. אתה.